הבל וייס / פורים |
מעסה לעצמו את העורף
מתגעגע לתקופה
אותה תקופה
שלא הייתה לו
אז,
כשהיה בן חמש-עשרה
.2
הרוח נושבת, מבעד לחלונות הפתוחים
פותחת וסוגרת את דלת חדר השינה
מזכירה לי צהריים של שישי
אי-אז בימי נעוריי
.3
סעודת פורים
מוגשת עתה בבתים;
בבית;
בבית שלי;
אני לא שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|