אני מרגיש רע עם עצמי היום.
אני לא מרגיש רע, זאת לא הרגשה אלה מין ריח כזה באוויר,
אווירה מעורפלת.

אני לא מרגיש רע.
זה לא אני, זה פשוט קיים.

אני לא באמת מרגיש רע.
זה לא פיסי ולא נפשי, זה פשוט בילבול של הכל.
זה לא בגלל אף אחת מהשיחות שניהלתי היום.

ז ה  ה ת ח י ל   מ ה ב ו ק ר,  ק מ ת י   ו ה ר ג ש ת י     א
ת    ה ש ל מ ו ת   ה י ח ס י ת   פ ש ו ט  
מ ת פ ו ג ג ת.

היום הכל השתנה.
היום הכל פשוט השתנה לגמרי.
הדברים שפעם עשו לי טוב לא גורמים לי לשום הרגשה.
אני מתנהג ורואה את עצמי כמו התמונה שנראת על צג של קוצב לב
כאשר הלב מפסיק...

אני לא מעריך את הדברים האלה,
את הדברים הקטנים שחסרים לכל כך הרבה בני אדם.

אני לא מממש את הפוטנציאל שלי בכלום,
ולא רק שאני לא מממש אותו, אני גם מתלונן על זה.
יש כל כך הרבה אנשים שאין להם חצי ממה שיש לי...
אני מרגיש מפגר שאני לא עושה עם זה כלום, פשוט מפגר.

אני לא אעשה עם זה כלום.
אני לא יודע איך.
אבל מישהו צריך לבוא ולשנות את זה,
אפילו לא בדרך ישירה, וזה, יגרום או לרוע הקיצוני וסיום, או
לשלמות.

לא, סתם הקצנתי, אולי הזמן יעשה את שלו, אולי לא...

זו לא עוד בכיינות, זו האמת.
זו לא האמת המרה, זו האמת המפורשת וחסרת הטעם שלי.