הרגשתי הקלה עצומה. אפילו אושר. השיחות עם יהודה התחדשו, וכמו
קודם היו מדהימות וייחודיות. השלמנו משפטים אחד לשני, אם בשבחו
של אלעד ואם בגנותו. לראשונה בחיי, דיברתי על אלעד עם מישהו
שהכיר אותו לעומק כמו שאני הכרתי. מישהו שידע עליו הכל, והכיר
את כל צדדיו האפלים, את כל התסביכים. זה לא היה קרוב בכלל
לשיחות שהיו לי על אלעד עם אנשים שסבבו אותי, אפילו לא עם גלי.
היו לו דברים לחדש לי, דברים שלא ידעתי על אלעד. דברים שרציתי
לדעת, ולא לשם רכילות, אלא מתוך התעניינות כנה. הלא מאז
שנפרדנו, לא הייתה לי כמעט שום דרך לברר עליו פרטים, לדעת מה
איתו.
אהבתי גם את העובדה שיכולתי "לקחת" את יהודה איתי לכל מקום.
דיברנו בזמני המנוחה בין משמרות - בחדר המגורים, ברחבי הפלוגה,
אפילו כשהלכתי לחנות המכולת של ההתנחלות לקנות דבר-מה, תמיד
הוא היה איתי, בקולו. אף שוחחנו בזמן משמרות, באותם בורות
בידוק או ב-ש.ג, כשאין חשש שמישהו רואה, ובעיקר במשמרות הלילה,
לאחר שנגמרו המשאיות, ורק המתנו בחדרון השומרים שתגיע השעה שש
וחצי בבוקר, על מנת שנוחלף. כך הוא המשיך ללוות אותי לאורך
האבט"ש. דיברנו שעות על גבי שעות, ונרקם ביננו קשר הדוק ולא
ממש מוסבר. הרגשתי, כאילו אנחנו מכירים שנים, כאילו הוא מכר
ותיק, כאילו אם וכאשר ניפגש, לא תהיה זו פגישה בין זרים, ולא
נצטרך לגשר על פערי היכרות כלשהם. חשתי, שגם הוא מרגיש כמוני,
והשיחות ביננו זרמו, ועם הזמן עסקו גם בנושאים אחרים הנוגעים
לחיינו הפרטיים, אם כי בשלב ראשון הן סבבו בעיקר סביב אלעד,
ובקשר שלנו אליו.
באחת השיחות הבאות, ניסיתי לברר עוד על מה שאלעד חשב עלי ועל
היחסים ביננו.
-"אז מה עוד אלעד סיפר לך עלינו?", שאלתי.
-"הוא סיפר לי הרבה דברים... שהייתם חברים טובים. הוא סיפר לי
שמתישהו התחלת להיות מניאק אליו... ושקצת אחרי זה רבתם בגלל
משהו והפסקתם לדבר".
-"אני הייתי מניאק אליו?!", התקוממתי, מרוגז מהדרך המעוותת שבה
הציג אלעד ליהודה את הדברים מזווית ראייתו בלבד. משום מה
הרגשתי צורך להצטדק בפני יהודה, לא להיחשד כאחראי לסיום היחסים
עם אלעד.
-"אני מתאר לעצמי שזו לא אשמתך, או לפחות לא רק אשמתך, אבל אני
לא יודע על מה רבתם ולמה זה נגמר".
-"אני אגיד לך למה זה נגמר. כי הוא החליט לקום יום אחד ולהכריז
שהוא סטרייט, שהוא לא רצה אותי, ונגעל, ושהוא רוצה שנשאר
חברים, אבל הוא לא הומו וכדאי שגם אני לא אהיה", התחלתי בשטף
וסיפרתי ליהודה הכל על שיחת האימים. הוא היה המום.
-"ואו, איזה כלב הוא. את האמת, לא האמנתי, למרות כל מה שעברתי
איתו, שהוא מסוגל להגיע לכאלה רמות של רוע. מסכן שלי", אמר
ברוך וחמלה וריגש אותי, "כמה סבל עברת בגללו. אתה עדין חושב
עליו?"
- "ברור. מה אתה חושב? שסתם סיפרתי לך עליו בשיחה הראשונה שלנו
כששאלת אותי על ההיסטוריה שלי עם בנים? מה חשבת, שסתם בחרתי
אחד מרשימה? הוא רדף אותי הרבה אחרי, ועד היום יש לי צלקות
ממנו. ברור שהמצב שלי הרבה יותר טוב מאשר מלפני ארבע-חמש שנים,
אבל תראה - עובדה - לא היה לי מאז אף אחד אחר. נכון, אולי לא
חיפשתי מספיק, אולי הייתי סגור ומכונס, אבל גם לזה יש סיבות.
זה לא בא סתם". פתאום הבנתי את האירוניה - אכן בשיחה הראשונה
שלי עם יהודה דיברתי על אלעד, בלי לדעת שיהודה שומר באמתחתו את
הסוד הגדול. לא ידעתי שהוא מכיר את אלעד ונמצא איתו בקשר ממש
באותם רגעים של השיחה. תחושת מבוכה מהולה בכעס הציפה אותי.
-"יא אללה, איזה עצוב זה. אתה חושב שגם אני לא אצא מזה אף פעם
? אני כל כך פוחד שאני לא אצליח לשכוח אותו, שהוא יהרוס לי את
החיים, שהוא ירדוף אותי".
-"יהיה בסדר, אתה תראה..."
-"אוף, אני רוצה כבר שניפגש... אתה כזה חמוד", זרק פתאום.
עכשיו כבר לא שמרתי על הקרירות שאפיינה אותי לפני שידעתי את
סודו של יהודה, כשנמנעתי מלטפח אצלו תקווה שניפגש, והעדפתי
לומר לו "אל תבנה על זה". עכשיו גם אני רציתי לפגוש אותו.
התקרבנו מאד, כמה שזה מצחיק להגיד את זה על דמות טלפונית.
-"איך אתה יודע שאני חמוד?", שאלתי בהתרסה. אני לא אוהב שאנשים
אומרים סתם דברים באוויר, "אתה לא מכיר אותי בכלל בתכל'ס".
-"אני יודע, כי אתה נשמע ככה, ואני בטוח שאתה חמוד, במיוחד אם
אלעד רצה אותך, וחוץ מזה...", מתח אותי.
-"חוץ מזה מה?!", התעצבנתי.
-"חוץ מזה שראיתי תמונות שלך... ואפילו ראיתי אותך פעם אחת
במציאות".
-"במציאות ?! מה ?! איך ? מתי ? איפה?", שאלתי. כרגיל, יהודה
הצליח להפתיע אותי.כרגיל, יהודה הצליח להפתיע אותי. לגבי
תמונות ידעתי למה הוא מתכוון - היו לאלעד תמונות שלי מטיולים
שנתיים וגם מהפלגות ביאכטה של הדוד מיקי, אבל במציאות ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.