העיניים שלך כבר לא מביטות בי-
הן רק שני עיגולים חלולים
אתה זורק מילים לאויר
אך הן הבל, ודוהות,
ודוהות.
מאסתי ברגשות כוזבים
ובהליכה אל עבר זריחה - הרי זה מסלול
שאינו נגמר בצד הזה
של השקיעה.
אלוהים, אני רוצה לשקוע
הכבדות, הו! אני מרגישה
אפול כמו אבן אל הקרקעית
אהיה רק הבל, ואדהה,
ואשקע.
6.1.06 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.