רענן גודר / בניי |
מתנצתים עלי סלעים משום מאום
יוכלו הם בעוד הם לוככים מהאמת
של הבוידם החשוך על כל עכבישיו וחוברות הזימה
העכשוייות של אנוכי ועבדי הנאמן
המקובל מבית מדרשו של הדיכאון והכאב המיושנים
ללכת,בעקבות הריח בעיקבות הרגש שלי ושלכם
ילדיי חומי הגדול יגן עליכם ממראות הקור
ואתן לכם לחכוך כמו כל בוגרי היכל המחשבה הרגש וההוויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|