בגופי בולעת את עצמי, יחפה שומרת אחותי
לוחשת היא אלי שירים בקול פעמונים
כחרפה שותה היא כשוטה את דמי, לאור עיני הנוכחים.
סולדת מגופי וחיה בתוכי.

בכנפיים עקומות שותקת היא אני בפרא זדוני
בוכשת במעי
כוססת ציפורני
מתפלשת בנבחי ליבי
מתחבשת בזעתי
מבקרת את עצמי
וירטואלית אחותי.
שוב סוגרת את מאחורי
מי תולשת את פני?!
ממררת על חיי
מתבוססת לי בקיא.

ואני היא בגופי גויה
ואני בנשמתי כבויה
ואני היא לא הווה
אני ההויה
אני היא החיה
כמי הנביעה.

האם שומעת אחותי את זעקת נפשי?

שוב מרקדת בשמלות, בתופים ומחולות
חושפת את פני, משילה מסכות
מקלפת את לי הדמעות,
מתוך עיניי
תולשת את שדיי.

מחפשת אותך בגוב האריות, אופה לי חלומות.

אך איפה היא אני?
שמור נא לי אלי את שומרת אחותי
נצור בצוהר ליבי לנצח אותה.
שותקת, מי את? זועקת, זאת יפעת.
חבקיני ועטפיני חזק,חזק
שחקיני עוד משחק
ושוב אני הקמח שבשק, על גבך מנותק, לעולמים.
שוב לשוב לאלה הימים.
כי עכשיו יש רק מחנק
ומכביד לי המרחק.

אני חיילת של רגשות
משחקת בתופסים ומחבלים
עם קלעים בתוך רובים.

והנני שוב ילדה
אני לבד ואבודה
משחקת מחבואים
עם שטן ואלוהים.