|
מה חישבת בי
כשרשמת בי עם מכחול צבעי האהבה שלך
מה נטעת בי כשריצפת את מיטתך במיליוני גווני ים סוער
מה זרעת בליבי כשפיזרת אלפי מילות זוהר על גופי
מה בנית בשתי הידיים האלה שרציתי שישארו קרוב אלי
שיחזיקו את השלהבת הבוערת שנשארה ממני
מה רצית להגיד לי כשמשכת ידך מהערב הרב של מה שהיה בנו
מה החסרת בי כשהבטת בפנים כואבות למחצה וניסית להסביר מה
שלעולם לא אבין...
מה השמעת בי על פני כל הרעש שהיה שם, על פני כל ההמון שהתעלית
מעליו ושמעתי רק אותך
מה רצית להותיר ברישום פניך המסותתות ביד אמן שצנחו וכוסו ביד
כבדה ומיואשת
מה שמעת בקולך שאני לא שמעתי, ובראשך שאני לא הרגשתי
מה רישמת בך
כשחישבת בי את מכחול צבעי האהבה שלי
עדיין אוהבת... |
|
|
כל פעם שאני
רואה בטלביזיה
את הילדים
הרעבים האומללים
האלה בכל העולם
אני לא יכולה
שלא לבכות.
זותומרת, הייתי
שמחה להיות רזה
כמוהם, אבל לא
עם כל הזבובים
והמוות וזה.
מריה קארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.