מכונה מופלאה פועמת בגופנו,
מזינה היא חיים לכל איברנו.
ללא הפסקות, שלוש משמרות,
נאמנה, אמינה, ללא הפרות.


לא מתלוננת 'פותחת לבבה',
אינדיקציה משדרת לאדם
לכל מצב שאליו הוא נקלע.
פחד, כאב, שמחה וסתם חולשה,
מסייעת ל'קרוב לבבות', אהבה.


כפויי טובה אנו, לא מתחשבים.
מה שנוח לנו, עליה זורקים.
מטריפים אותה, מקשים, ללא אבחנה,
בפעילות גופנית ,בבית ובעבודה.
מעמיסים עליה גם הזנה שומנית,
עד שנחלשת והופכת לחולנית.


מן הראוי לעצור ולהאזין גם לה.
לא רק ל'תחושות הבטן' (אוכל)
אלא גם לאלו שלה.
השמירה עליה היא מבחינת חובה,
במידה ותפקירוה, 'יישבר לבבה'.




ספטמבר 2005