כוכבים גדולים עומדים מעלי,
מסתכלים ולא אומרים כלום.
כל הגדוד ישן ורק אני ער,
הירח היה בצבע חום.
וקוף כתום נמצא על צוק
קופץ אל מותו,
הוא לא רצה לעזוב
את הבית שלו.

בוקר חולי היה למחרת,
הרוח התעצבנה ככה סתם.
הגדוד התעורר והתארגן
למלחמה, מלחמה בקופים.
והנה אנחנו נכנסים לגן,
כל הקופים צורחים.
באנו לגרש, באנו להוציא.
על מה אנחנו רבים?
על שטות.

קוף ועוד קוף חולפים על ידי
צווחים בבכי מר.
כל הקופים דומו לתפוזים,
חמוצים בדמם.
הכוכבים מתרחקים והעולם נהיה קטן,
השמש כבר לא מאירה.
שאר החיות ברחו כבר מזמן,
קוף ישיש בחדרו נסגר.
הכול שטות.

סיימנו המבצע ביגון רב,
הוצאנו את כל הקופים.
חזרנו לבסיס עם רגשות סוערים,
את הקופים לא נשכח בחיים.
כוכבים גדולים עומדים מעלי,
אני בטח בחלום.
כל הגדוד ישן ורק אני ער,
הירח היה בצבע כתום.
כמה שטות?