בידיים האלה ממש, בנה מכונה.
כל בורג וזיז בה הכנס למקומו המדויק.
הטב להדק את ברגיה, הטב לשמנה.
וכך היא תגבור על רוחות, על לכלוך ואבק.

שמש בחוץ. הילדים קוראים לך לבוא. אבל השרטוטים על השולחן
אוחזים בך - להישאר. בסוף היום תשקע השמש. ותחשוב בשכלך, כמה
אדישה השמש לצהלות הילדים; ותחשוב בשכלך, כמה אדישה המכונה אל
התעופה; ותחשוב בשכלך כמה אדישים הברגים לתנועה השוחקת;

ובאותו השכל ממש תבנה מכונה.
בליבך תמרק את גופה העדין ותוקסם.
בנשמת אפך תתן בה חיים ונשמה
והיית
   למאושר באדם


(לעמיר...)