אני לא זוכר איך הכרתי את נמרוד, אבל מאז שאני זוכר את עצמי,
הייתי החבר הכי טוב שלו, ובכלל הוא בן אדם טוב, אז זה לא משנה
שום דבר.

נמרוד הוא לא המתבגר הממוצע, בבית הספר הולך לו חלק, הציונים
שלו נעים בין השמונים ל"מצויין" והוא לא הכי מתאמץ. בבית לא
עושים לא הרבה בעיות ובכלל, הוא לא נראה כמו מישהו עם נטיות
התאבדות אם אתה רק מסתכל מהצד ולא מכיר אותו כמוני. סדר היום
שלו מרוכז בעיקר בתשוקה שלו לבניית מודלים הרוסים של מטוסים,
הוא עושה את כבר שנה וחצי, אף אחד לא מתייחס לזה כל כך, אני
חושב שאני היחיד שאוהב את זה. בחדר שלו יש ארון גדול שמאחוריו
הוא מחביא את המכתבים שכתב בכיתה ה' לסיוון אבל אף פעם לא נתן
לה, את הדלתות של הארון הוא עקר בחופש הגדול בין כיתה ט' ל-י',
ועכשיו יש לו סתם מדפים שהוא שם עליהם את הדגמים של המטוסים
שלו. ואז שורף אותם. ובונה חדשים.

נמרוד לא קורא הרבה, אבל הייתי שם כשהוא היה שקוע בתפסן בשדה
השיפון, אחרי שהוא סיים את זה הוא לא דיבר שבועיים והראש שלו
היה לרוב מושפל, לא שנמרוד כזה פטפטן גדול, אפילו איתי הוא
שותק די הרבה, זה לא מפריע לי. נמרוד לא היה אחד ששיתף אחרים
בידע שלו, הוא לא הצביע בכיתה, גם אם הוא יודע, הוא לא רב עם
אף אחד על דעות פוליטיות או בכלל אידיאולוגיות וכאלה. הפעם
היחידה שהוא התרגז זה כשנגעו לו במטוס שהיה לא גמור, אני זוכר
הרבה צעקות ומכות בקירות ואנחות ייאוש, אבל זה די מעורפל לי
עכשיו.

החברה הראשונה של נמרוד הייתה עוד בחטיבה, היא לא הייתה משהו
מיוחד ונמרוד לא אהב אותה אפילו שאמר שכן, הוא ידע שהיא די
ניצלה אותו ולא היה לו אכפת, הם היו מזדיינים רק אצלה בבית,
לפעמים גם כשאימא שלה הייתה שם, פעם-פעמיים בימי חול ובלי
הגבלה בימי שישי, שבת הייתה מנוחה. יומיים לפני שהיו להם שלושה
חודשים ביחד, היא פגשה אותו מתחת לבית שלה כשהורידה את הזבל,
אמרה לו שאין לה כוח יותר וכל המוזרויות שלו כבר מזמן נמאסו
עליה. אז הוא הסתובב והלך משם.
השנייה שלו הייתה איתו רק לעשר דקות. עד שהיא גמרה.

והנה, אולי, שנינו מקווים, באה השלישית.
היום יום רביעי, השני בנובמבר, נמרוד בטח יחרוט את זה על המטוס
הבא, אני יודע. כבר ערב, והם יושבים על ספסל בשדרות ח"ן, מקודם
היה אוכל סיני והרבה נשיקות בצוואר ועכשיו זה בעיקר עימות עם
הקור ושתיקה מתוקה. "אמ..." היא אומרת "אתה חושב ש...
שפינגווינים הם... עוף? או אולי... דג? כי... כי מצד אחד הוא
שוחה..." היא הסתכלה עליו וגיחכה "ומצד שני... יש לו רגליים
וידיים..." הם בהו אחד בשני לכמה שניות ואז פרצו בצחוק, שזה
קצת חימם "פינגווינים הם עוף, הם מטילים ביצים ודוגרים עליהן,
כמו תרנגול וכאלה" הוא מסביר. ואז השתיקה חוזרת.
ואז הוא מסתובב אליי ושואל "נכון?"
אני לא מבין פתאום מה אני עושה שם והיא שואלת על מה הוא מסתכל.
ואני נעלם.