דורית פיוצ'ר / דן |
כמו היובלים
היוצאים מנהרך
רחב הידיים.
נחלה הייתה לך,
לפני שהוגלת מאדמתך
ונעלמת עם תשעת אחייך
שלא ידעו חזור.
חלקת ארץ שהייתה שלך
פעם
היום נחלת הכל,
אפילו נחלתי.
השמש שוקעת,
אתה שם צופה בה
יחד עם זה שידו על
העליונה.
שמך צר,
כמו נקישת הפטיש של השופט
אשר גזר עליי
אהבת נצח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|