|
בעודי מטפס מעלה על סולם העשבים
שמעתי שירה של מקהלת מלאכים.
בנימה אופראית משהו הם שרים
על שדים שפורצים מבפנים.
אני ממשיך לטפס לאיטי
ושומע שראו הרבה כמותי.
הרבה מטפסים על אותו הסולם
אך כל אחד רואה אחרת את העולם.
לאותה מקהלה מופלאה אני מאזין
ולפתע פתאום אני מבין
שאם ברצוני אל הפסגה להעפיל
אמור אני את מבטי להשפיל
ואז לחשוב על אותה פסגה עילאית
ותוך כדי כך לקחת חיזוקית.
והמבין יבין. |
|
|
הייתי מעדיף
למות כמו סבא
שלי שמת בשנתו
ולא כמו הארבע
שהיו איתו
במכונית באותו
זמן
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.