היא יושבת לה בלילות ,
מנסה לסדר מחשבות.
לראות איך ממשיכים הלאה
לראות איך ממשיכים לחיות.
היא אומרת את שעל ליבה
ומקבלת עוד אכזבה.
וכשהיא חושבת שזהו זה נגמר
קורה עוד דבר מוזר.
היא כותבת בחרוזים
ומנסה להשלים מילים,
כי השעה כבר מאוחרת
והגיע הזמן ללכת.
היא מנסה לחשוב עוד טיפה
איך תמשיך את השורה.
ואין עוד מה לומר
כי כבר מאוחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.