אני אוסף שברים של עצמי
וכל שניה שעוברת חלק קטן בי מת
והמבט הזה, עם העיניים המאוכזבות
גורם לי להצטער שסיפרתי את האמת.
אני אוסף שברים של עצמי
ומתחרט שבכלל ניגשתי אליה לשאול
והמבט הזה, של התועבה, הכעס, השנאה
מחלחל אלי ושורף בתוכי את הכל
אני אוסף שברים של עצמי
ומסתכל על כולם מצביעים לעברי, וגם היא צוחקת
והמבט הזה, עם החיוך המרושע והעיניים השמחות
נחרט בזכרוני כמו סוג רגשי של צלקת.
אני כבר לא אוסף שברים של עצמי
רואה אותי שוקע בתרדמה עמוקה לנצח
לפני שניה הייתי בגובה עשרות מטרים
וכשהקו ייתישר לא יצטרכו לתהות האם זה היה רצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.