ניתן היה לצפות את זה. תמיד ניתן לצפות דברים שקרו בעבר, אם רק
תשאל את השאלות הנכונות. במקרה שלנו, כנראה שלא שאלנו את
השאלות הנכונות. או שאולי שאלנו, אבל לא הקשבנו מספיק טוב
לתשובות.

ראיתי את המודעה של חברת העיקר השנים-עשר במוסף העיתון של יום
שישי. עברו כבר שלושה חודשים מאז שסיימתי את לימודי התואר
הראשון שלי, וטרם הצלחתי למצוא עבודה. הייתי לחוץ, והתחלתי
להגמיש את הציפיות שלי, מחפש לא רק במדור הבכירים, אלא גם
במודעות עם האותיות הקטנות, ושם היא הייתה.

'לתפקיד סוכן מבוקשים בעלי תואר אקדמי במדעי החברה, ללא דרישה
לנסיון קודם, שעות גמישות, עדיפות למסורתיים או חופשיים
שיכולים להמציא הוכחות לאילן יוחסין חסידי.' זה הייתי אני, זה
היה ממש תפור עלי. אם רק אוכל לעבור משוכות כמו משכורת מתקבלת
על הדעת, וכן את ראיון הקבלה שצויין במודעה.

התלבטתי איך להתלבש לראיון. מניסוח המודעה לא היה ברור אם
החברה מחפשת דתי או חילוני, ואיזה רושם עדיף שאקרין. החלטתי
לבחור במכנסי בד שחורים ארוכים, בנעליים שחורות, ובחולצת בד
לבנה. תלבושת מתאימה ליום חג, וקורקטית מספיק כך שניתן להתחזות
בה לחילוני המקפיד בלבושו. הטמנתי כיפה סרוגה בכיס, ותכננתי
לומר שהסרתי אותה ברגע האחרון, במידה והנקודה תעלה במהלך
הראיון. הנקודה לא עלתה. למעשה, נשאלתי מעט מאד במהלך חצי השעה
שבה נפגשתי עם אורן, מנהל חברת העיקר השנים-עשר.

אני חושב שהוא החליט לקבל אותי לעבודה לאחר שתי דקות, בהן עיין
באילן היוחסין המצולם שלי, בו כיכבו ברסלבים וליובאוויטשרים
מצד אבא, וחילונים גמורים מצד אמא. אמת, אורן המנהל שאל אותי
מה אני יודע על תולדותיו של הרבי, ושאל גם אם למדתי קורסים
בפיזיקה גבוהה, אולם התשובות המהססות שלי לא הרתיעו אותו.

"אל תדאג," אמר, וטפח על שכמי בידידות "בחור ברוך כשרונות
כמוך. אנחנו נדאג להשלים את כל פערי הידע בקורס אישי וייחודי,
בשבוע העבודה הראשון שלך." ואז היסס מעט, ושאל שאלה אחרונה
"ובעיקר השנים עשר, בביאת המשיח, אתה מאמין?"

התלבטתי ארוכות, לא זו בלבד שלא ידעתי מה הוא רוצה לשמוע, לא
ידעתי מה אני עצמי רוצה להשמיע. "כן ולא, אני מניח." עניתי
לו.

אורן חייך והפטיר "כמו כולנו. כמו כולנו." וזהו. התקבלתי.

התחלתי ביום ראשון בשבוע שלאחר מכן. הסוכן הבכיר, שכינויו היה
פאי ("כמו היחס בין ההיקף של המעגל לקוטר שלו, כן? רק חסר לך
שתעגל לי."), הראה לי את המקום, חדר המנכ"ל, חדר המזכירה,
וחדריהם של שני הסוכנים הנוספים של החברה ("שורש2 ושורש5,
אנשים שורשיים שניהם"), שלא היו באותו היום. הוא גם היה זה
שהעביר לי את התורה כולה.

"אנחנו מוכרים נסים. אנשים מקבלים מאיתנו את מה שהם רוצים
להאמין לו. אם תקרא את האותיות הקטנות בחוזה תוכל לראות שאנחנו
לא מבטיחים שהנס יצליח, אנחנו רק מספקים אותו." אמר בשיעור
הראשון.
הייתי המום. "אתם מספקים כל נס? אני מתכוון, אנחנו, העיקר
השנים-עשר, מספקים כל נס?"

פאי צחק. "מובן שלא. אנחנו רק מספקים ברכת משיח."

פאי סיפר שבתחילת ינואר בשנת 1994 פתח לעצמו הרבי תיבת דואר
אלקטרוני. עוזריו היו אלו שטיפלו בכל העניינים הכספיים ומתן
זכות הגישה למורשים. הם אלו שנטלו את המזומנים בתמורה, וסיפקו
לדורשי שלומו וברכתו של הרבי את כתובת התיבה. הרבי הוא שענה,
בירך, כתב, ובסיום הדואל היה מסלסל בגופן כתב יד עברי את שמו:
מ.מ. שניאורסון. חצי שנה פעלה התיבה, עד יום מותו ביוני, ואין
איש יודע מה עבר דרכה. "אתה מבין, אז עוד ניתן היה להסתיר
דברים באינטרנט על ידי הצפנה."

עשר שנים לאחר מכן הגיע אורן, נצר למשפחת מתנגדים שהתפקר, ובחן
את תולדות הרבי בדקדקנות. אורן היה סטודנט לתואר שני בפיסיקה
באותו הזמן, ובעבודת התיזה שלו נתקל לראשונה בעקרון אי הוודאות
של אנסום.

הרמתי גבות, ופאי עצר והסביר על עקרון אי הוודאות. שנים ארוכות
היה ידוע שמסע בזמן הוא אפשרי, ושהאנרגיה הנדרשת למסע כזה גדלה
ביחס ישר למסה המועברת ולריבוע הפרשי הזמן. אולם מסע כזה תמיד
נחשב בלתי סביר מבחינה כלכלית עקב עקרון אי הוודאות של אנסום,
עקרון שקבע שככל שהשפעתו של נוסע בזמן גדולה יותר, גדלה הטעות
במיקום ובזמן הנחיתה שלו.

"אם לדוגמה היית רוצה לגלות את ביקוע האטום למדענים איטלקיים
בתחילת שנות הארבעים ובכך לשנות את פני ההיסטוריה במאה העשרים,
מכונת הזמן שלך הייתה מנחיתה אותך בטווח זמן שונה בשלושים שנה
וארבע מאות קילומטרים מן התכנון המקורי שלך. כמובן שטעות כזו
תהפוך את המשימה שלך לעקרה, ובכך נמנעים הפרדוקסים הכרוכים
במסע בזמן. אוקיי, סתם זרקתי מספרים של מרחק וזמן, אבל אני
יכול לתת לך חישוב מדוייק יותר אם תתעקש."

התקשיתי לעכל ולקבל את כל האינפורמציה שנמסרה לי, אולם פאי
המשיך וסיפר איך אורן הצליח להתגבר על המכשלה. הסוכנים של חברת
השנים-עשר אוספים בקשות של מאמינים, כורכים אותן לכדי מייל אחד
תמציתי, ושולחים אל הרבי.

"אנחנו יוצאים לשם, נשארים שם בשנת 1994 פרק זמן אינפיטיסימלי,
שמספיק על מנת להתחבר לרשת ולפרוק את הבקשות לשרת הדואר, ומיד
חוזרים. הבקשות מציינות גם זמן בו מבקש הלקוח לקבל את הברכה.
לרבי יש, או יותר נכון היה בשנת 1994, מנגנון שמאפשר שליחה של
ברכת התגובה שלו במועד בו ביקש הלקוח, מעין דואר מעוכב. כך,
כשאנחנו חוזרים, הברכות מגיעות ביחד איתנו. מכאן שלא יצרנו
פרדוקס משום שהברכות נשלחו לעתיד שהוא ההווה שלנו, ואינן
משפיעות על העבר, שהוא ההווה של הרבי, ומה שחשוב מבחינתנו הוא
שהאנשים שהיו זקוקים לנס, קיבלו אותו." סיים פאי בנצחון.

ההדרכה ביום השני התמקדה בתפעול של מכונת הזמן האנלוגית של
חברת העיקר השנים-עשר, הראשונה מסוגה. פאי הסביר שבניגוד
למכונות זמן קודמות, שהיו דיגיטליות וגרמו לקצרים עקב התנגשות
נוסע בזמן בעצמו "מובן שאינך יכול לנסוע פעמיים לאותו המקום
והזמן, זה הרי הפרדוקס הקלאסי, ועקרון אי הוודאות מונע פגישה
כזו על ידי פיצוץ גדול של שתי האינסטנציאציות של הנוסע.",
המכונה האנלוגית היא נטולת סיכונים.

" במשך היום אתה עובר בין המבקשים, משכנע, מקשיב, עוזר בניסוח
הבקשות. ולקראת ערב, בשעה שתבחר, אתה ניגש אל מכונת הזמן,
מכוון את החוגה לזמן בין האחד בינואר של שנת 1994, שהוא יופ
פתיחת התיבה, לבין השנים עשר ביוני של אותה השנה, שהוא יום
מותו של הרבי. זכור, וזה חשוב, כל אחד מאיתנו קיבל מספר
אי-רציונלי. אני קיבלתי את פאי, אתה את אי. בכל פעם שאתה יוצא
אל העבר עליך לכוון את החוגה לרמת דיוק גבוהה יותר של המספר
האי רציוני שלך מזה שכיוונת בפעם הקודמת שלך, ומכונת הזמן תשלח
אותך לשם, על ידי התמרת טמפורלית של המספר שכיוונת אל תוך
הטווח שקבעת. מעצם טבעם של מספרים אי רציונליים, השם הזה יהיה
שונה במעט מכל ה'שמים' הקודמים שאליהם נשלחת, וכך לא תתפוצץ
בהתממשות כפולה."

התיאוריה שפירט הייתה מסובכת. כשהתחלתי ליישם, מצאתי את העניין
פשוט להפליא. חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, עובר בין בתיהם של
אנשים שהיו נתונים במצוקה כלכלית וחברתית, שומע את שוועתם,
ויודע שבידי לסייע להם. כי שבוע לאחר תחילת העבודה כבר הייתי
משוכנע שאני אמנם מסייע. עקבתי אחרי מספר מבקשים שקיבלו תגובה
בדואר, וראיתי כיצד חייהם משתנים לאחר ששלחו את הבקשה. דיברתי
איתם ושמעתי מהם שקיבלו את ברכת הרבי אל תיבת הדואר שלהם, כך
סיפרו ועיניהם אורו. טניה שהתחתנה, אור שסבלה מעקרות, אילן
שמאור עיניו לא חזר אבל למד להשלים עם העיוורון.

לא ידעתי איך לקרוא לזה: אוטוסוגסטיה, מזל, או נס אמיתי.
הברכות עזרו, בכך לא היה ספק. וזהו המסר שהעברתי בלהט הולך
וגובר לכל אלו שדיברתי איתם. החסידים שמחו להקשיב, ושמחו
להשתכנע. החסידות ספגה מהלומה כבדה עם מותו של הרבי. חלק קטן
מן החסידים אף סירב לקבל את עובדת מותו, והמשיך לטמון פתקי
שאלות בספריו, ולפתוח את הספר בשאלה, בתקווה לקבל תשובה מן הדף
האקראי ביעלה בגורל. חלק גדול יותר המשיך לשלוח ולקרוא בקשות
על קברו. העובדה שיכולנו להציע להם שירות בקשת ברכה אמין
ואמיתי, ודרך להגיע אל הרבי למרות מותו, גרמה לאלו העומדים על
הסף - לחזור בתשובה. החסידות פרחה. גם העסקים פרחו.

אחרי חודשיים אורן המנכ"ל ציין אותי לשבח בפגישת העובדים
השבועית, העניק לי בונוס, והקניט את פאי, על שעברתי אותו
במכירות. ראיתי שפאי חרק שינים, ידעתי שהאריך את שעות העבודה
שלו על מנת להשאר סוכן המכירות המוביל של החברה. אבל מה יכולתי
לעשות? פאי היה אדם נחמד, אבל ציני. אפיקורס מטבע בריאתו. ואני
האמנתי, באמונה שלמה, ואני מניח שזה פשוט מכר יותר טוב אצל
החבדניקים.

ניתן היה לצפות את זה. תמיד ניתן לצפות דברים שקרו בעבר, אם רק
תשאל את השאלות הנכונות. במקרה שלנו, כנראה שלא שאלנו את
השאלות הנכונות. או שאולי שאלנו, אבל לא הקשבנו מספיק טוב
לתשובות. חשבנו שאפשר לשחק עם העבר, ולרמות אותו. אבל אפשר
לרמות את העבר רק למשך זמן קצר מאד, או בתחום צר מאד.

פאי נשאר שעות ארוכות יותר בעבודה, נראה עייף באופן תמידי,
וכנראה פשוט טעה. זה אך אנושי לטעות. אני מניח שהוא שכח לכייל
את המספר שלו, ושלח את עצמו לאותו דיוק של המספר פאי כמו שרשם
ביום הקודם, אני לא יודע בוודאות. אני יודע כעובדה שכאשר באנו
ביום למחרת מצאנו את מכונת הזמן שרופה. חיטוט שביצענו בארכיוני
שנת 1994 גילה לעינינו היסטוריה שהשתנתה במספר פרטים מזו
שהכרנו עד אותו היום: דווח על קריסה של חלק ניכר משרתי
האינטרנט ביום בהיר אחד באמצע במרץ, והרבי מנחם מנדל
שניאורסון, השביעי והאחרון בשושלת חב"ד, לקה בשבץ ונכנס לתרדמת
באותו היום ממש, תרדמת ממנה לא קם עד ליום מותו ביוני.

אורן הטיל את התחקיר על שורש2, שמצא את עצמו בתפקיד הסוכן
הותיק ביותר, והיה גם המתמטיקאי הטוב מבינינו. התחקיר של שורש2
נוסח בזהירות, וקבע שיתכנו תנאים מסויימים בהם קיימת אפשרות
לכך, שהימצאות שתי גרסאות של אדם באותו המקום ובאותו הזמן
תגרום לבור הסתברויות. בור כזה אפשרי אם ורק אם ישנה
מקסימיזציה מקומית של האנטרופיה, כלומר המצאות שתי גרסאות
באותו מקום/זמן אפשרית אך ורק אם כל גרסאות ההיסטוריות
החלופיות שלו תימשכנה לאותו מקום/זמן עצמו. כשביקשתי ממנו
לחזור על ההסבר בעברית שורש2 נימק בדוגמה גיאומטרית של ישר
העובר דרך נקודה ומקביל לישר אחר, כלומר שאם יתכנו שני קוים
מקבילים דרך אותה הנקודה יתכנו אינסוף קוים מקבילים כאלו.

איש לא רצה לומר את הדברים שהיו ברורים מאליהם, שפאי שלח עצמו
יותר מדי פעמים לאותו הזמן, והוא שגרם לפקק באוטוסטרדת המידע,
ובאותו הזמן גם לפקיעה במוחו של הרבי, שכרע תחת העומס שהוטל על
גופו בן התשעים ושתים. איש לא אמר את הדברים, אולם אט אט פורקה
החברה, וכולנו עזבנו והתפזרנו לארבע רוחות השמים.

ואני תוהה לפעמים.
ואילו לא היינו מציפים אותו בבקשות תחינות ובטרוניות. ואילו לא
שלחנו אליו במשך חודשי חייו האחרונים את צרותיהם של אנשי שנות
האלפיים כרוכים בצרורות אלקטרוניים. האם היה אז מחזיק מעמד?
האם היה לוקה בתרדמת כפי שלקה? הלא משיח פוטנציאלי מצוי בכל
דור ודור, חי את חייו בנועם שלווה וענווה, והוא הופך למשיח של
ממש רק אם סבורה ההשגחה העליונה שהדור זכאי לכך.
ואולי היה הדור ההוא זכאי, ובאנו אנו וקלקלנו? אינני יודע.

רק דבר אחד אדע, ואותו למדתי לאורך התקופה ההיא: אני מאמין,
מאמין באמונה שלמה. בביאת המשיח אני מאמין, ומצפה ומייחל. וגם
אם יתמהמה בוא יבוא.