אני רצה אל תוך קיר,
מרגישה כמו בתוך מקום ללא אויר.
ראשי מתחיל להסתחרר,
וידיי לא מצליחות להשתחרר.
האדמה מתחתיי נפערת,
ועתה נותרתי ללא כל משמרת.
הרוח הקרה בעורפי נושבת,
ואינני יודעת על מה אני חושבת.
הוא הלך ואינו ישוב,
הלכה התקווה וכלום כבר לא חשוב,
טיפות גדולות של גשם נופלות,
ושלשלאות הדממה אותי כובלות,
הנני חשופה לקול השממה,
שמושכת אותי עמוק לתוכה,
אך הזמן ממשיך וזז לו,
והכל תלוי ונע בו.
מסתכלת מבעד לחלון הסגור,
וכל מה שעיניי רואות הוא את ליבך השבור.
ידיי מגששות באפילה בפחד,
וראשי אינו מפסיק לחשוב ברעד.
חשוכה הדרך אל האמת הנועזת,
ברגע שנשמתי בחרה שאת נשמתך היא גונזת.
הכל מסביב מרגיש חנוק וסוגר,
ואילו האויר עומד מנגד ודוקר.
הוא הלך ואינו ישוב,
הלכה התקווה וכלום כבר לא חשוב,
טיפות גדולות של גשם נופלות,
ושלשלאות הדממה אותי כובלות.
הנני חשופה לקול השממה,
שמושכת אותי עמוק לתוכה,
אך הזמן ממשיך וזז לו
והכל תלוי ונע בו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.