האם את יודעת שאת שולטת בי כמו בובה על חוט?
אצבעותייך מורות ואני מבצע, בכלל בלי להרגיש
אני רוקד לחליליך, אני מודע איני יודע
ואז כשזה נגמר אני שואל האם עודני איש

האם את נהנית לשחק בי כך כמו איזה צעצוע?
את נהנית לתמרן אותי סתם בשביל ההשפלה
ואני תמיד שותק, אני תמיד כנוע
עומד כך וסופג, כן יש לי מחלה

כי להאשים אותך זה קל אבל זה שקר
את לא זאת שטוותה את החוטים
אני הוא הדומם, שתמיד אומר "בסדר"
אני זה שנותן לך לשחק בי משחקים

אם כך הגיע יום שבו אתן דין-וחשבון
לא לך ושכמותך, רק לעצמי אתן
וכשאתן הדין, חופשי אני אהיה שוב
אני הולך ממך, יותר לא אתחנן

ועכשיו כשזה נגמר אני פתאום מרגיש מוזר
את לא שולטת בי, כבר אין חוטים שמפריעים
אני זה שמחליט עכשיו, אני זה שקובע
אני זה שצריך להתמודד עם החיים

וזה קשה נורא, וזה קשה ולא ידוע
היית גם רודנית אבל הגנת עליי מכל
ובלילות קשים אני שואל עצמי בשקט
האם לחזור אחורה ואל רגלייך לזחול