תמיד ידעת לחזק ולייצב לי אדמה,
על הבמה -
מרגישה את ליבי מחסיר פעימה.
פעם אחר פעם, ולא נעלם הטעם,
דקה אחר דקה, ועוד נשארת התשוקה - מחכה...
לרגע שיסחוף, אותי ימשוך
יחלץ אותי מכל סוג של ברוך.
כי כעסים, עצבים וכל מה שהוא מר,
הופך להיות דבש כשהוא יושב על הנייר.
הלב היה נעול ורק לך היה מפתח,
הדם היה רותח, שברת את הקרח.
בתוכך ידעת מה שאני רוצה,
ולכל ימיי תמיד שימשת המוצא.
עברתי עוד תקופה, היית התרופה,
המרצת את הנפש ונתת לי תנופה.
חברי הכי טוב שנותן מענה,
אף פעם לא שם לי רגל, לא שונא, לא מקנא.

הקצב... הוא סוחף אותי אל עולמות שלא הכרתי מימיי
לוקח אותי רחוק, פותח את עיניי...
נותן לי את העוצמה, לנוע קדימה, לבנות מעצמה
עומד מאחוריי ולא משנה, לא משנה מה.

קיים וזמין כשאני אותך רוצה,
לידך - מרחפת וקלילה כמו נוצה
מקיצה,
מכל חלום למציאות.
אני כמו בובה ואתה מושך בחוט.
מנווט עם העט,
על הדף הכל נשלף.
פוגע בול כמו צלף, ושוב חלף - לידי,
עוד רגע נעים וחמים,
בהרגשה כזאת high, תגיד לי מי צריך סמים?

את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק... כי המנגינה הזאת
לנצח תספיק, ועוד אספיק
לזכור שאם נופלים פשוט צריך לקום
וככה ליישר את המסלול העקום, כאילו כלום -
פתאום מתייפה גם הנתעב,
והרוח הקרירה כעת הפכה לשרב...

כן הקצב... הוא סוחף אותי אל עולמות שלא הכרתי מימיי
לוקח אותי רחוק, פותח את עיניי...
נותן לי את העוצמה, לנוע קדימה, לבנות מעצמה
עומד מאחוריי ולא משנה, לא משנה מה.

הקצב...