ענבל וייס / עיר זרה |
ואני זרה בה
רכבות שאני כבר לא לוקחת
אנשים שאני כבר לא רואה.
עיר שמכילה את החורף, מכילה אותי,
מכילה בדידות במינונים עולים ולא ניכר בה
והגשם שנוטף על האספלט מעצים את האפור
ולא מרכך.
עם שירים שנחלמו ולא נולדו
ולא ניתן להם שם
ריח עשן עולה מהפסים
ותימרות קטנות עולות מאנשים
לצאת שוב לדרכים כדי להתנער, כדי להתעורר
כדי לכתוב
כדי להתרחק, כדי להתנתק,
כדי לכתוב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|