מרגעים של אושר
עד רגעי הכאב.
ביחד רוב הזמן ומעט לחוד.
כתפילה נישאת מעל לכל
ידעתם לטעום כמעט
מחול לכל.
ובית כאבן שאין לו סוף,
מקום מאסף לכל,
בנות ידעתן,
אושר שלווה
בידכם אספתם
כל הארבעה.
חולפות השנים,
עובר הזמן
ונותרתם אתם.
בשלה האהבה,
בגרה וגדלה.
ועוד קורטוב תמימות של
ראשית ההתחלה.
ואהבתם תמיד
וכל אשר עשיתם נתתם מליבכם.
נותרתם לבדכם
בבית שבניתם
ומשפחה באופק
בימי שישי
כשריחות ברקע,
וניגונים של אז...
נתתם ככל שיכלתם
ומה עכשיו...
נותרתם לבד.
אך המון ביד.
לעוד שלושים כאלה נוספים...
מי יתן.
ואימרו אמן.
כן, אכן.
לאבא ואמא מקסימים, שחוגגים שלושים שנות נישואים יחד. |
