היו היה באגדה
היה או לא היה
מנסיכים רמי מעלה,
ילדה,
ועד מאוד יפה.

והיא אחת, בת יחידה
גאת חמודותיה,
כמו בן קדושים הבתולה,
בין כוכבים ירח.

מצל קשתות התהילה
צועדת בבטחה,
אלי חלון, בפינתו,
ממתין כוכב השחר.

באופק ים רואה,
זורח ובורק,
ספינות שחורות מוביל
בשביל תנודות הגל.

רואה היום, וגם מחר,
כמיהה שמתגבשת
גם הוא,
מביט בה שבועות,
ובנפשו נקשרת.

על מרפקים רקות
חולמת, משעינה,
נשמה ולב מלאים
געגועים אליו.

נדלק כל לילה,
מלא חיים,
אלי ארמון אפל
כשתראה פניה.

וצד אל צד,
בעקבותיה,
מחליק לתוך חדרה,
בקסם להט לה אורג
מקרח זיקוקיו.

כשבמיטה פרקדן
נשכבת הנערה
לוטף ידיה על חזה
מתוק עוצם עפעף.

מן הראי,
באור עוטף, גופה,
עיניה הגדולות,
העצומות ברטט,
פניה שהסבה.

מתוך חיוך, הביטה בו,
הוא במראה רועד,
בעקבותיה בחלום,
את נשמתה לוכד.

אליו אמרה, מתוך שינה
נאנחת, נאנקה,
"הו, אדון חלומי, מתוק,
תבוא אלי? תבוא!

תרד אלי,
כוכב מתוק,
מחליק על קרן אור,
מחשבותיי,ביתי, חדור
ואת חיי הער!"

והוא ברעדה מקשיב,
אורו גובר,
וממרום עצמו מטיל
אלי הים צולל.

הים  שבו נפל,
בעיגולים סובב,
עלם, ממעמקים,
נאה ואלמוני
צומח, ועולה.

בצעד קל פוסע
על אדן החלון,
ובידו מטה
עם כתר נצרים.

נסיך צעיר דמותו
רך וזהוב שיער
ועל כתפיו הערומות
תכריך סגול נקשר.

פניו שקופות
צל לובן שעווה,
יפה המת,
עיניו חיות,
בורקות בלהבה.

"בקושי רב, מעולמי,
באתי לקריאתך,
כי ים המים
זאת אימי,
ואבי,  רקיע השמים.
.... המשך ותיקון יבוא