תסתכל עליי, החתולה הגדולה
איך עוד לא כשלתי?
איך לא נפלתי לאיזו מחילה?
הם שואלים, ללא מילים.
עיניהם תובעות הסברים
מסובבות סביבי מעגלים ישנים.
מי שאהב אותי ידע,
מי שבגד בי שתק,
וכשהמלחמה הסתיימה
לא נגמר המאבק.
והקירות הלבנים
עוד אוגדים ביניהם:
את מלח דמעותיי,
את מלל שתיקותיי,
את יסוד אהבותיי.
וגם אם אלך לא יאבדו,
יישארו בם עוד חיים
בין כתלי הבטון
ושתיקות האבנים...
שם, נשרו כלי לחימה
בכל פינה.
בכל סמטה,
עדויות למלחמה
שלא התקיימה.
אבל,
ילדות גדולות לא בוכות,
רק המרגלים מדממים בשניים.
הכלבים ששילחתי בך לא חזרו
עם תשובות על השפתיים.
וכך או כך...
חתולות נייר.
נוחתות - תמיד, על הרגליים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.