אני מוכרחה לנקות את עצמי.
להוציא את הלכלוך ששוכן בתוכי.
גוש שחור שמדכא את כולי,
ערמה מגעילה,
מטונפת,
ומסריחה,
של מחשבות ששונאות אותי,
מנסות להשמיד אותי.
ואז אני הופכת
למכונה של הישרדות.
מלמדת את הלכלוך
מי אני
ומה אני עושה
למי שמנסה להשמיד אותי.
עיניי עדיין דומעות
ולילות בלי שינה
הופכים קטלניים,
אך טרם נשברתי
חברים יקרים
וטרם הושמדתי,
חברים מזדיינים.
ידיים עכשיו רועדות,
וזוג עיניים פוזלות,
אך אני עדיין קיימת
חברים יקרים.
אני נשכבת.
במיטה לא נרדמת.
לא אוכלת,
אך עדיין לא הושמדתי,
עדיין לא מתתי,
נושמת אומנם יותר לאט,
ולא מעוניינת לראות דבר
אך עדיין לא ניצחת
ערמה שחורה ומזדיינת,
ערמה שחורה שחונקת.
אור נכנס אל חדרי.
מנסה לשכנע גבעה שחורה לקום וללכת.
מאבק חיצוני,
שבו למטומטמת שכמותי,
אין שום חלק.
אני סתם זונה פתוחה,
שכל מי שרוצה,
נכנס לתוכה.
מכונה של הישרדות
הופכת קצת חלודה,
לא מצליחה לחסל ערמה
מזדיינת שחורה.
גוססת.
ערמה מזדיינת של שנאה וסבל מזדיינים,
מצליחה לחסל נערה,
שכל כולה,
נבולה מבפנים,
שכל כולה צמאה מבפנים.
נשרים ועורבים,
עליה עטים,
אין בה יותר נשמה,
ערמה שחורה כמעט וחונקת אותה.
והעיניים,
איך ניתן לשכוח אותם?
מבט מלא דמעות,
זוג עיניים בוכות.
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!
צעקה נשמעה.
גבעה שחורה זונה בת זונה,
לפתע נבהלה,
נשברה.
נערה מזדיינת
פותחת מהר
זוג עיניים רחבות.
חבקי אותי שמש חמה,
תאהבי אותי מוסיקה שמחה.
ופרח.
איפה יש כאן פרח?,
לקחת ולהריח.
אוויר.
היא זקוקה לאוויר.
טוב יותר.
זך יותר.
מסתפקת בזך.
נתן זך.
ערמה שחורה
מזדיינת ומסריחה,
מלוכלכת,
זונה בת זונה,
צורבת הכלבה,
חונקת המניאקית הגדולה,
מנסה להמית ילדה שרמוטה מסכנה,
נכנסה לתוכה
וניסתה,
להשמיד מכונה של הישרדות,
מהמובחרות,
מהמשוכללות,
עלי אדמות.