"ואוו! עכשיו הכל ברור לי.
אני שטוחלנדי מזל שקראתי את הספר הזה."
כך אמרתי לפני מספר ימים בסיום קריאתו של ספר מתמטי לא לימודי
שעונה לשם "שטוחלנדיה".
כשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי שאני שטוחלנדי.
ועכשיו הסבר קצר: שטוחלנדי- איש שאינו מסוגל לאהוב. איך נוצר
דבר כזה?  פשוט מורידים מאדם רגיל את המימד השלישי שהוא אהבה.

המליצו לי על הספר לאחר שהבנתי יום אחד שאני לא אהבתי מעולם אף
פעם לא אהבתי. כולם אמרו לי שזה לא הגיוני עד שהסברתי להם איך
הגעתי למסקנה המטורפת הזאת..
יום בהיר אחד ישבתי מתחת לעץ חביב ביותר שנמצא בבית ספר שלי,
וחשבתי למה אחרי שנפרדתי מהחברה שלי (הייתי איתה בקשר של שנה
וחצי) לא הייתי עצוב או משהו ולמה היה לי קל להתנתק ממנה. ולמה
כשרציתי משהו כשהייתי ילד לא הייתי משתמש בו. למה לא הייתי
משתמש בו? אני חושב שפשוט הספיק לי שהוא אצלי בחדר כי זה מה
שבאמת רציתי הייתי אובססיבי לגבי דבר בגלל שרציתי אותו לא
לשימוש רציתי שיהיה לי. ובגלל זה עכשיו אמא לא מסכימה לקנות לי
רולר בליידס היא מסכימה בתנאי שנאי מבטיח שאני אשתמש בהם ואני
לא יכול להבטיח אז היא אמרה "בסדר אם ככה אם אתה תמצא רולר
טובות במחיר נמוך הם שלך" ומאז אני מחפש רולר זולות.  נזכרתי
גם באהבה נכזבת מילדותי (הייתי בערך בן 13) התאהבתי במישהי
שנראתה פשוט מצוין כוסית לכל הדעות. אחרי השבוע הראשון שבו
הפצצתי אותה בשירי אהבה. החלטתי שהגיע הזמן להרגע טיפה כדי לא
להבהיל אותה. אחרי שבועיים בערך של עוד שירים היא ניגשה אלי
ואמרה "אני לא אוהב אותך אף פעם ותפסיק להציק לי". למען האמת
לא היה כל כך איכפת לי מהעניין וכדי לא להראות חסר רגשות עשיתי
כאילו אני בוכה והייתי מדוכא קצת. אבל בפנים הייתי פשוט אני
כמו שתמיד הייתי. אחרי שנה התאהבתי בה שוב ואז חבר שלי אמר לי
" משה אתה טיפש אתה לא אוהב אותה, אתה הפכת את האהבה לאובססיה"
אמרתי לו שזה לא הגיוני וזה לא נכון. הוא רק התרגז ואמר לי
שהוא אף פעם לא טועה בדברים כאלה והלך. אחרי שבוע שוב העניין
נגמר. והדבר היחידי שרציתי זה להיות איתה בקשר. עכשיו אנחנו
ידידים ואני לא אכחיש שאני נהנה להיות איתה אבל גם לא איכפת לי
לא להיות איתה. ואמרתי אז למה אני אוהב לנגן בגיטרה? הייתכן
שיש בי איזה שהוא קמצוץ של אהבה? לא. לא כמעט והטעית את עצמי
אין סיכוי שבעולם הרי למה לקח לי שלוש שניים עד שנגעתי בה
בכלל? פשוט התחלתי ללמוד קצת סולמות וכל מיני דברים כאלה
והתחלתי לאלתר בבית ואני פשוט מכור לזה אני מכור לאילתור אני
לא אוהב לנגן דברים כתובים אני אוהב לחרבש ולא צריך להיות סדר
או משהו קבוע כמו ברגעים אלו ממש גם גיליתי שאני מכור לכתיבה
בעיקר של מונולוגים למה? אני רוצה שאנשים יכירו אותי בלי לראות
אותי למרות שחשבתי פעם להעלות את התמונה שלי. אבל לבינתים לא.
אחרי שלוש שעות של מחשבה הבנתי שנאי אובססיבי התחלתי לספר למלא
אנשים הם הבינו אותי. עד שדיברתי עם מישהי שהמליצה לי על הספר
הזה "שטוחלנדיה" אחרי שקראתי אותו היא סיפרה לי על תאוריה שהיא
וחברים שלה פיתחו. והבנתי שאני שטוחלנדי. ומאז אני מפיץ את
תורתם של השטוחלנדים לכולם, ואז חשבתי לכתוב על זה מונולוג קטן
כזה שהמטרה שלו היא לגרום לאנשים לחשוב על אם הם באמת אוהבים
או לא אם הם שטוחלנדים כמוני יכול להיות שבאמת אין דבר כזה
אהבה.
"אני שטוחלנדי, ואתה?"