עברתי אלף מלחמות והתרגלתי להפסיד,
הלכתי עם תחושת הבטן ועשיתי עוד טעות
אמרתי כבר יותר מדי משהיה לי להגיד,
ויש מילים שאף אחד כבר לא לוקח ברצינות

את השטויות שיוצאות לי ממקום אפור בלב,
פתאום ברור לי שהכי קל זה לכתוב שיר על כאב.

וזה אני, לבד אבל ביחד עם הכאב שלי,
ניסיתי להדחיק את זה, לקבור את האמת
ולפעמים כל כך קשה למצוא מקום קטן רק בשבילי,
העצב שנשאר, כשהמצפון כבר מת
קרוב אל הכאב שלי, רחוק מהאמת.

לימדתי כמה אנשים דברים שלא ממש ידעתי,
לפעמים יותר מדי עצוב, גם כשצריך לצחוק
אני טיפוס קצת רציני, הבנאדם הכי דרמתי,
ועם דף ועט מרגיש חופשי לעוף הכי רחוק

עם השטויות שיוצאות ממקום אפור בלב,
פתאום ברור לי שהכי נכון לכתוב שיר על כאב.

וזה אני, לבד אבל ביחד עם הכאב שלי,
ניסיתי לעצור את זה, לקבור את האמת
ולפעמים קשה למצוא מקום קטן שקט, רק  בשבילי,
העצב שנשאר, כשהמצפון כבר מת
קרוב אל הכאב שלי, רחוק מאמת.