איל רוטשילד / בגידה |
בימייך, החלו ימי.
בקרבייך נוצקו בי דמיי
ואני אז אחד הכרובים.
בנשימתך, את נטעת בי רוחי
וליבך את ליבי כה הפעים,
כי בינך לביני ברית דמים,
עוד כרותה ונותנת כוחי.
אם בליל בלהות, את הלכת,
הן מלכת עצר אז ליבי.
לא ידע הוא לפעום, עד חייכת.
אך מאום לא זעק בקרבי,
לא נחנקתי פתאום, כשדעכת.
הן נפשי בך בגדה וגם בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|