השער גדול ועשוי מפלדה
מעוטר בצריחו במלאכי חבלה
הסוגר השחוק בוהק לו בשמש
ואני מול השער, מכה בו עם קרש
מצדו השני ניצבתי אני
מסתכל דרך סורג על בבואתי
מסתכל ועומד, משותק בגופי
מסתכל ועומד, לא עוזר לעצמי
פעם אחר פעם הכיתי שוב בשער
נחבלתי, נפצעתי, נשכבתי ביער
לברוח כה רציתי מאותה התפלצת
לברוח כה רציתי מחוויה מאמצת
לאחר שראיתי אותי כך נשכב
לצעוק כה רציתי, בכוח כה רב
אך השיתוק אחזני, לא נתן לי דרור
להציל את נפשי ממעמקי השחור
שכבתי על הארץ, מוכן במפגיע
מוכן ליצור, שיבוא, שיגיע
שינגוס בי שוב את ניביו החותכות
שישרוף לי שוב, שערות שערות
שער אחד של ברזל ביננו,
ביני לביני, המלאכים מעלינו
איך קרה הדבר שכך הגורל
חצה אותי לשניים, עם סכין מעוקל
אך כך המצב, בתמונה עגומה
שאני האחד למפלצת נכנע
ילד קטן עם נשמה אבודה
והאחד הבוגר, מהצד השני
רואה איך זורם מהבן השני
והשער עדיין נעול וחזק כפלדה
ועדיין בוהים בנו מלאכי חבלה