בים אדמדם ללא סלע ודג
שטה ספינה עם קברניט די מודאג
שטה לה שם לכיוון לא ידוע
בלי שום ידע קודם, רק המשיכה לנוע
ולפתע נראה לו שם חוף מבטחים
"העוגן לרדת, לפרק מפרשים!"
ונחתה הספינה אלי חוף
עם קברניט לא קברניט, אומלל בלי מעוף
ומצא לפתע על סלע כורכר
בתולת ים אלילה, בלי שום נטע זר
ודאבה היפה לשפתי המלח
לזרועות התליין שאליה שלח
וכשנגע בשפתה, נצמדו הגופות
ואל תוך המים, בעדינות, החלו להימשות
מוקסם מקולה, יופייה ושדייה
טבע הקברניט, שום קול לא שומע
אל תוך עולם הדממה היא משכה
כל פעימה קטנה מלבו נשכחה
ולפתע פתאום קם המלח
עזב את חציו, ומן המים ברח
עלה על הספינה, הרים מפרשים
והלך, כואב ושבור, אל מרכז הימים
ועד היום משייט המלאך
בספינה, שכבר הפכה לחלקת קבר מפח
חושב על אהובתו, שם אלי יבשה
ונושם ללא נפש, נושם כגופה