היית רוחשת ספוגת לחשים
עוטפת סדיני ערב בחשכה מציפה
מצפינה כמיהתך בכריות עננים
סתורת ירכתייך כים הומה
וחלומות ספוני רחשים היו מתקפלים אל
סודות מעונבי כחש שורט כקילוף קירות
מגדלי הבל נישאו מתרפקים
במלל חוור מבויש וסדוק
בכיוונים הפוכים
צרים על הלילה
כזאבי ערבות

וכל יום מחדש התמעטו הקולות
מתברר שגם מרחקים קבועים יכולים להתרחק
והמים בקלילותם המוקצפת
נעו ברוך פנימה
כשרוכי שאריות סמיכות האור
וצל אובך התלישות
זקף כנפיו
קפא

והייתה אבדתך משיבה אותך לעצמך
כנשוב רוח ערב בעשבים המוצללים
על מישורים שכוחים
ולא נמצא בך דבר


בהקדשה ל - ל.