ישבתי בשעה ראשונה, שיעור תה"ך משעמם רצח.
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך, לא יכולתי להוציא אותך מהראש
שלי.
כתבתי "I love you" ענק על איזה דף שתלשתי מהמחברת, ידעתי שזה
מכוון אליך, אף אחד אחר לא ידע...
את המכתב לא התכוונתי לתת לך, זה היתה כמו מן התבטאות, זה עזר
לי, לרשום את זה..... בערך....
כבר מלא זמן לא ראיתי אותך. ..
מאותו היום, שישבת עם חברים שלך בכניסה לביה"ס אני לא יכולה
להפסיק לחשוב אליך.
אני לא מצליחה להתכרז בשיעורים.
הגיע שיעור שני.....
עוד שיעור משעמם, והפעם של ערבית.
לא הייתי מרוכזת, רק חשבתי אליך, לא השתתפתי בשיעור, והמורה
העירה לי עשרות פעמים.
הגיעה ההפסקה....
ישבתי עם חברות שלי בכיתה ודיברנו.....
פתאום שמעתי "פסססס שיר" מישהו קרא לי, לא הבנתי מי....
ושוב שמעתי "פססס שיר בואי רגע החוצה" העדפתי להישאר בכיתה עם
חברותיי.
לפתע נכנסת לכיתה, הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה, קראת לי לצאת
החוצה....
חברות שלי לא הבינו מה הקשר, ולמה את קורא לי, ת'אמת שגם אני
לא ממש הבנתי.
באתי איתך, התיישבנו על הדשא מאחוריי המבנה של ביה"ס.
התחלת ככה "אני צריך לספר לך משהו, שלא בטוח שתאמיני לי אבל את
חייבת לשמוע".
לא הבנתי למה אתה מתכוון, אבל המשכתי להקשיב.
אמרתי לי במילים האלה ממש:
".....אני לא יודע מה קרה לי אבל מאותו היום שישבתי בכניסה
לביה"ס וראיתי אותך, הלכת עם התיק, נפל לך משהו, הסתובבת, הרמת
אותו ומבטינו נפגשו, מאז-מאותו היום אני לא יכול להפסיק לחשוב
עליך..... אז רציתי לשאול אותך אם את רוצה אולי לבוא איתי לסרט
ביום שישי".
ת'אמת אפילו לא עצרתי לשניה לחשוב, ופשוט אמרתי לך כן, אמרת לי
שכבר נדבר בטלפון ונקבע.... והלכת משם.....
ואני יושבת על הדשא, ליבי פועם בחוזקה, אני פשוט לא מאמינה מה
קרא לי הרגע, מסתכלת עליך הולך לאט לאט לכיוון ביה"ס, לא
מאמינה שזה קרה באמת......