ישי התועל / התמונות שבחדרי |
יושבים בירושלים
במקלט.
שוכחים שהזמן נגמר כמעט.
כולם עוברים ממקום אחד לשני,
לא זוכרים כלום,
לא שוכחים.
בא גל גדול וסוחף את כולם
כמו צבים גדולים שיוצאים מהאגם.
כולם ביחד, לא יודעים לאן,
ניקח את עצמנו בגל הגדול שסוחף ת'עולם.
ו... הופ עברה לה עוד שנה.
לא, כלום לא ישתנה
בשנה הבאה בתור.
כן, כי כלום לא משתנה, מפרה לפרה.
(אולי רק אם נביא לה שור)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|