[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אינדי סקריפט
/ Satan is Boring!

כשנכנסנו החדר היה חשוך פרט לאור מכמה עשרות נרות שעיטרו את
החדר, ניצבים בכל המקומות הרגילים. החזקנו ידיים והחלנו ליצור
מעגל סביב המזבח, לאחר שהמעגל נוצר התחלנו לפסוע ולמלמל את
ההשבעה, אותה שבועה שכל אחד מאיתנו נשבע ביומו הראשון בכת. את
המילים כבר ידעתי בעל פה אבל לא היה לי יותר מדי כוח להגות
אותן, רוב החברים עשו את זה בהתלהבות רבה, במיוחד הצעירים, כך
שאת חוסר העניין בקולי היה קשה להרגיש. החלוק היה החלק הטוב
בכל הקטע הזה, משי שחור באיכות טובה עם חגורה אדומה, על גבו
היה רקום פנטגראם הפוך כשעל קודקודיו האותיות העבריות ל', ו',
י', ת', נ'. מתחת לחלוק היינו כולנו עירומים וזה בעצם מה שהכי
אהבתי בו, ההרגשה הייתה מאוד משוחררת.
"...הוא מושיענו, הייל שטן" הדיקלום סוף סוף נגמר, הגיע הזמן
להגיע לעניין עצמו. כמו כולם העפתי מבט לעבר המזבח, לא ניסיתי
להיראות מעוניין מדי. הבחורה העירומה ששכבה עליו הייתה מושכת
מהרגיל, רוב הזמן הקורבנות שלנו היו מושכות בצורה ממוצעת ומטה,
אבל מדי פעם ציפתה לנו הפתעה על המזבח. הקורבן מצידה נאבקה
וניסתה להשתחרר, מה שהבליט את חיטובי גופה והוסיף למשיכתה מין
קסם של "העלמה במצוקה" שאותי ממש משך. כמובן שפיה נחסם ועיניה
נקשרו מבעוד מועד, אין טעם לאפשר לקורבן להפריע לטקס.
טקס הקרבת הבתולות עלול לפעמים להתדרדר לפסים לא סימפטיים,
כמובן שאנחנו לא מקריבים את הבתולות עצמן, אנחנו בעצם "מקריבים
את הבתולין שלהן לשטן" כמו שאטילה נוהג להזכיר לנו בפאנאטיות
לפני כל טקס. בכל אופן, כששישה עשר אנשים בועלים אותך בזה אחר
זה, אני מניח שזה יכול להיות מעט לא נוח.
אטילה נעמד מעל המזבח ופרש את ידיו, 'סוף סוף' אמרתי לעצמי,
הציפיה הייתה מייסרת, במיוחד עם קורבן שכזה. בסיכומו של דבר
הסיבה היחידה שהצטרפתי לכת מלכתחילה הייתה הסקס, כל העניין עם
החתולים וההשחתה הגופנית לא כל כך קסם לי, כלומר לא הייתה לי
בעיה עם זה או משהו, אפילו השתתפתי מספר פעמים, אבל לולא הסקס
לא הייתי מתמיד. 3 שנים אחרי הכל, ציינתי לעצמי.
"רא אסא איסאלאמאנו פארא די זודה..." אטילה, ששמו האמיתי היה
בעצם גרישא, התחיל לדקלם את המילים האנוכיות החיוניות כל כך
לטקס. הקורבן שלנו ששמעה את אטילה מדקלם מעליה התחילה לעשות
ניסיונות נואשים אחרונים בבריחה, הן לעולם לא לומדות.
"...אואקרימי אאו איאלה פירגהא קווי אינו..." החנקתי גיחוך
בזמן שתהיתי לעצמי כמה נורא נשמע רוסי שמנסה לסגל לעצמו מבטא
מספוטמי. העפתי מבט אל הקורבן, נראה היה שהדבר משעשע אותה קצת
פחות. תהיתי אם לא היה עדיף להביא איזה פלסטינאי, זה היה נשמע
יותר אותנטי ולא נראה היה לי שמישהו מהם היה מתנגד לאנוס איזו
יהודיה כובשת דשנה, מאמי סטייל. "סובה לונודוהא עוד נואמה
קהיסה תה דה אודסה, וומאדהא עוד פי בליארא איתהילה ריטה..."
המילמול של אטילה החזיר אותי למציאות, עד כמה שהיה ניתן לקרוא
לסיטואציה הזו מציאותית. התחלתי להתהות היכן הם מצאו את הקורבן
וכיצד חטפו אותה. לא היו עליה סימנים כחולים או סימני דם, בטח
בחורה תמימה שמצאו באינטרנט, כמו כולן. "ריטה! זודוקארא!
זודומארנו!!" הוא ממש צעק את הקטע הזה והוציא אותי בבת אחת
מהחלום בהקיץ. בדרך כלל אני נוטה לדמיין את חייהן של הקורבנות,
מי הן, איפה הן גרות, מה הן עושות בחיים, איך קוראים להן וכל
השטויות האלה. הקורבן הזו החלטתי גרה ברמת אביב, קוראים לה שקד
או דניאל או כל שם אנדרוגני פלצני אחר. היא סטודנטית
באוניברסיטת תל אביב, בטח לומדת פסיכולוגיה (נראה אותה מתגברת
על זה הא?) נוסעת על החיפושית החדשה שאבאמא קנו לה כדי שתסתום
את הפה לעוד כמה חודשים ויוצאת או עם שפוטים או עם ערסים.
הרגשתי תנועה מוזרה מתחת לחלוק, פנטזיות על חיי הקורבנות תמיד
עושות לי את זה. 'אם יש יצור כזה שנקרא "שטן"' התפללתי בליבי
'בבקשה תזרז כבר את גרישא הפנאט הזה'. הייתי הרביעי בתור
לקורבן, לפני היו רק סאשה, קרן (כן היו כמה בנות בטקס, שלוש
בעצם) וגרישא, או "אטילה" בכבודו ובעצמו, שהיה הראשון.
"באג'ירלה פפאנורה אידאלוגאמה אלונוסאהי עוד אומפליפה..." הנה
זה בא, סוף הטקס, לא יכולתי לחכות יותר, "...וא גא ג'י,
ביג'יל.." מילותיו האחרונות של גרישא נקטעו על ידי צעקה של אחד
החברים.
"שטן הוא משעמם!!"
כולם עצרו וסובבו את ראשם אל מקור ההפרעה, לסתות נפערו בתדהמה,
אפילו הקורבן שלנו הפסיקה להיאבק ולהתבכיין לרגע והקשיבה.
אטילה כבר החזיק את הפגיון הטקסי והיה לו רצח בעיניים.
"תראו, אנחנו תמיד עושים את אותם דברים, מדקלמים את אותן
המילים" הקול המשיך "בסוף הקורבן מתראיינת בחדשות עם קול מעוות
וחושך וכולם נזכרים בשטן ובכמה שהם שונאים אותנו," זה היה צחי
- הוא היה עד לא מזמן בגדר חבר חדש (9 חודשים) אבל לאחרונה
סווטה הצטרפה (היא הייתה ממש שווה וכבר הספיקה לעשות את כולנו
כולל קרן ושירה, אז אני מניח שהגיע לה).
"אולי פעם אחת ננסה משהו חדש? כל העניין הזה עם לאנוס בתולות
כבר נמאס, אני היחיד שזה כבר לא מרגש אותו?"
מלמולים נשמעו בכל רחבי החדר, אפילו גרישא הוריד את הסכין
וההבעה על פניו הייתה מהורהרת. אני אישית רציתי לחנוק אותו,
חיכיתי יותר מדי זמן גם בלי השטויות שלו.
"לדעתי חייבים לחשוב על משהו שונה לעשות עם הבחורה, בטוח יש
עוד דברים שאפשר לעשות עם בחורה חוץ מלהקריב את הבתולין שלה
לשטן לא?" הפלצן הקטן המשיך בשלו ולמורת רוחי הרבה מלמולי
הסכמה רבים עלו מהסובבים, רק על קרן ניכרת הייתה הבעה כעוסה
דומה לשלי. החלטתי שמשהו חייב להיעשות, החנון הקטן לא יגזול
ממני משהו שחיכיתי שלוש שנים לקבל, הרמתי את אחד השרפרפים עם
הנרות וזרקתי עליו.
אם יש משהו שאני לא טוב בו זה תיאום עין-יד.
השרפרף פגע בגרישא ושבר לו את הפרצוף,
שניה לאחר מכן כל המקום היה כאוס בהתגלמותו, כיסאות עפו, מדפים
נופצו, אנשים דיממו, אחרים עלו באש. אחד המשתתפים הסתער לעברי
עם פרצוף מלא דם, זה היה גרישא. קפאתי לרגע אבל הוא לא הצליח
להגיע אליי, קורן הוטח בו בחוזקה ושניהם נפלו. התחלתי לזוז,
מדי פעם מקפץ מעל גופים מדממים שנחו שרועים על הריצפה, כמעט
נפלתי בעצמי מספר פעמים. קרן התקדמה לעברי מחזיקה את בטנה,
כשהיא היתה קרובה אלי יכולתי להבחין שחתך גדול ומכוער מעטר
אותה כעת, החתך לא היה עמוק מספיק בכדי להרוג אותה אבל הדם זרם
בכל זאת. המחזה פשוט עשה לי את זה, אבל לא חשבתי שקרן תהיה
בקטע של סקס ממש עכשיו. החלטתי להקריב את הקורבן ויהי מה. בסך
הכל גם אני ספגתי כמה וכמה חבטות אבל שום דבר לא היה מספיק
רציני כדי לעצור אותי לגמרי. דידיתי את דרכי מדמם אל עבר המזבח
והתחלתי להרים את החלוק. 'מזל שהיא קשורה עם רגליים מפושקות'
חשבתי לעצמי והכל הפך שחור...

יעקוב: הגיע לידינו מידע כי נמצאו ראיות המוכיחות לכאורה כי
ראש הממשלה אריאל שרון קיבל 3 מיליון שקלים כדמי שוחד בפרשת
האי היווני.
מיקי: סקר חדש מראה שמפלגת העבודה מתחזקת והמפלגות הקטנות
נחלשות.
יעקוב: ניסיון אונס סוכל במרתף בבת-ים בו שישה עשר חשודים
שכפתו נערה ותיכננו אונס קבוצתי, השישה עשר נמצאו כשהם מחוסרי
הכרה, חלקם סבלו מכוויות בדרגה שניה. מפי הנערה נמסר: "בסך הכל
די נהניתי..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אחד בשלוש,
שלוש בעשר!"



(מבצע בתחנה
המרכזית בת"א).


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/4/06 22:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אינדי סקריפט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה