|
רציתי להגיד לך שאני כאן. שאני לא הולך לשום מקום. רציתי שתדע
שאתה כמו אח בשבילי. שאני מצטער על כל הדברים שקרו ולא היו
אמורים לקרות.
גם אתה היית בשבילי כשהייתי זקוק לך. ברגעים שבכיתי כי הייתי
לבד. ברגעים שחשבתי שאין עוד מישהו שאכפת לו. אתה צצת מתוך
החשיכה והגנת עליי. לא הרשית לי להרגיש ייאוש או עצבות. בזכותך
אני אדם חזק יותר.
אני יודע שביומיים האחרונים בכית. שהכאב שלך עדיין כאן ועודנו
טרי.
היא במקום טוב יותר. מסתכלת עליך וגאה בך. מודה לעצמה שהיא
זכתה להכיר אותך ולראות אותך למי שאתה.
אל תבכה, חבר. אם אתה כבר בוכה, אז אני כאן לוודאות שאלו דמעות
טובות ולא רעות.
אמרתי לך. היא במקום טוב יותר. מקום בלי מלחמות ועם רק אהבות.
מקום שהצמחים בו אף פעם לא מתים והעננים תמיד לבנים. שם למעלה
אין שקר ולא צדק. שם הכל טוב.
אל תשכח שאני כאן לומר לך שלא כל הדמעות רעות, חבר. |
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.