חופש. האם זוכרת את עדיין את פרוש המלה? את, החיה בתוך ארבע
קירות של חדרך, במצב קבוע של סטטיות, האם תדעי עדיין לזהות אמת
ולא את התחליף לה שניסית לבנות כל השנים האלה? קירות התכלת,
התמונות הצבעוניות, כריכות הספרים והדיסקים שזועקים לתשומת לב
מכל פינה ומדף, זרוקים בערבוביה על השולחן. יצרת לך חיים בתוך
החדר, בתוך הבית, מקום מוגן שיש בו הכל פרט לנוכחות אנשים.
ברחת מהם בחפשך את החופש המוחלט, את החופש שבלהיות את עצמך, אך
כל מה שמצאת הוא רק חיקוי. האם זוכרת את עדיין מה הם חיים, איך
זה לעמוד ברחוב, תחת קרני שמש בהירות ולהתבונן ישר נחכך? ללא
מעטה ההפרדה של משקפי שמש, ללא התבוננות בחרכי המדרכה. להתבונן
ולראות, לקחת אל תוכך את הכל, את האנשים, המכוניות, השמש,
הרוח, העצים, לא סתם לחלוף על פני הנוף עם עיניים מושפלות,
ממהרת להגיע בחזרה אל חדרך, אל העולם שאת יצרת ורק את יכולה
להתקיים בו? האם את זוכרת את הזמן בו היית ילדה ואביך הרכיב
אותך על כתפיו - האם את זוכרת איך נפרש אז העולם תחתיך ואת
היית השליטה הלא מעורערת שלו, מתבוננת בתענוג אל האופק, ללא
פחד, ללא פקפוק? האם את זוכרת איך זה היה כשהעולם היה שלך, מלא
בצבעים של שמש וירח ולילה ועננים ושלכת וגשם? לא קירות תכלת,
לא צבעים ממוחשבים, סינטטים. האם את זוכרת איך זה היה לשבת
כל-כך גבוה על כתפי אביך, עם נשימה מתקצרת מהתרגשות, עליצות
ואושר שוטפים את הווייתך? האם את זוכרת איך זה היה אז, כשכל
החוויות היו נטולות פחד?

חופש. האם זוכרת את עדיין את פרוש המלה? כשהיית רוכבת על
אופניים בכל רחובות העיר, הרוח פורעת את שערך ואנשים מפנים
אחרייך את מבטם? לדהור כמו סופה בכבישים, בעליות ובמורדות, לצד
המכוניות, כה מהר שהנשימה נעצרת, ללא כבלי זהירות, ללא מחשבות
שניות, ללא היסוסים. האם את זוכרת? האם מסוגלת את עדיין לתאר
נסיעה ללא מטרה, ללא יעד מוגדר ומענה שבסופו תוכלי לחזור שוב
אל חדרך שבקומה השניה? נסיעה בה לא תחשבי על מתי היא תסתיים,
שלא תעיק עלייך, שתעברי אותה עם חיוך? שתיהני ממנה? האם את
זוכרת איך זה היה להתגלגל בכבישים בסתיו, בימים בהם גשם חמים
היה מטפטף והיית חוצה את הרחובות עם יד אחת מחזיקה בכידון
האופניים ושניה בשקית של מיץ ענבים מוקפא?

האם זוכרת את עדיין את התענוג הפשוט שבתנועה, בחיים עצמם? לא
תענוג אינטלקטואלי שמקנים לך הספרים או מוסיקה, לא ניתוח מעמיק
של רבדים ביצירות אומנות. עונג פשוט ובסיסי יותר, העונג של
החופש האמיתי - האם את עדיין יודעת מהו?

האם תוכלי לשוב ולחוות אותו אי פעם?
האם תוכלי לשוב ולהיות אדם שלם ואמיתי, ולא רק צל ותחליף למה
שהיית?
התעזי?