לפעמים אני חושבת שזה החלק שאני הכי אוהבת,
כל הבלבול של ההתחלה, כל ההתרגשות והפחד.
לפעמים אני חושבת שזה הדבר שאני הכי שונאת,
חוסר הידיעה, והעובדה שאני תלויה בחוסר רצון כזה באויר.
אני לא יודעת, אני לא מבינה.

אני מבולבלת עכשיו, וזה כיף לי, וזה רע לי,
כי אני שונאת להיות מבולבלת, ואני שונאת לא לדעת.
מצד שני, זה כיף - ההתרגשות של ההתחלה, הפרפרים האלה,
הלחץ, המתח... לא לדעת מה להגיד זה יכול להיות דבר טוב.

אולי אני אדע את התשובה כאשר אני כבר לא אצטרך אותה,
כאשר זה כבר לא יהיה חשוב.
בינתיים... מבולבלת.

(3.1.06)