איזו הרגשה של התגשמות, קץ לכמיהה שהייתה כמו עצם לא רצויה
בבטן, וברור לי שהרגע הזה לא ישכח לעולם. לא ישכח לעשרות
האנשים שבוהים בי עכשיו. עומד ויורק עליהם את הנפש ואת כל
התסכולים שרק מוכנים לצאת החוצה מתוכי, וכולם יקבלו את כל
המילים שאני אגיד אליהם בזרועות פתוחות. למרות שידעתי איך
מרגיש זמר, לא תיארתי לעצמי כמה אלוהי זה יכול להיות, איזו
הרגשה אבסולוטית של אדם אחד מול העולם של אותו הרגע.
ככל שהשיר מתקדם ומתקרב לשיאו, ככה גם אני נפתח אליו, וככל
שאני נפתח אני בו זמנית נכנס לתוכו, עד שהקהל נעלם ונשארתי רק
אני והמנגינה. כך אני רוצה להמשיך לרחף לעד.
כשנגמרות המילים והמנגינה נפסקת כולם צועקים ומריעים לי, ואיך
שאני מודה להם אני מוריד מעלי את הגיטרה, ובלי שום הכנה שראש
הגיטרה שלי נהפכה לרובה, הקהל הפך עצמו לעצים ושיחים והבמה שלי
שינתה עצמה לעמדת שמירה ממוגנת ירי. אז אני נוחת, ואין לי
אפילו זמן לחלום עוד שיר, כי נגמרה ההופעה ונשמעה יריה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.