זה היה מדהים לגלות איך מה שהרגשת אתה, הרגשתי גם אני, וגם
הוא.
זה הפך אותך לשותף למהלך לאורך כל הדרך.
יותר משותף - הפכת לחלק בלתי נפרד.
כשאהבנו ים ושקיעה, כוכבים ו
נשיקה,
זה היה איתך.
כשרבנו גשם, סופות, פחד מוות ו
דמעות,
היית ברקע.
חמש שנים ואפילו קצת יותר, כי הגעת קצת לפני, ונשארת גם קצת
אחרי כדי לקפל הכל ולאסוף את השברים.
איך ידעת תמיד
לומר את הדבר הכי נכון?
לא השארת לי דבר לומר, כי אמרת הכל בצורה המושלמת ביותר,
ואם אוסיף משהו אהרוס.
פואטיקה מושלמת.

אני רוצה לומר לך תודה.
הפכת את האהבה הראשונה שלי למושלמת באופן הפשוט ביותר.
הפשטת הכל,
גם אותו.
בשבילי.
באיזשהו מקום רציתי שתדע שעכשיו גם טוב,
או לפחות יהיה,
ושבפעם הבאה אני לא אשתף אותך יותר.