בהתחלה לאולג לא היה ממש אכפת. כל עוד התחת של קתיה היה שלו,
יכולים היו כולם מצידו להסתובב עם הזין ביד ולבלוע רוק. אכן,
בחוף כולו לא היה בנמצא גוף מושלם כמו של בת זוגו. הוא ידע זאת
והיא ידעה זאת. לכן הסתפקה בגזיר הבד הזה ששימש למעשה כתכשיט
לגופה ולא כבגד של ממש. היא הרבתה לצעוד הלוך ושוב לאורך רציף
העץ שחצה את שפת הים, כשהיא מעבירה משקאות מצד לצד, עבורה
ועבור אולג שלה. נדמה היה ש"בקרדי קולה" היה הביטוי היחיד
שהכירה. אולג, מצידו, אהב לקבור את פניו בחריץ העמוק ולשלוף
משם את החוט באמצעות שיניו, כשהוא מחליק עם לשונו, כבדרך אגב,
בדרכו החוצה. כשהיה עושה זאת, היתה קתיה נאנחת בציפיה מתוחה,
כי אולג שלה כבר היה מוכן.
אבל המטרד הזה, שליווה אותם מרגע שהגיעו, התחיל לעלות לו על
העצבים. היצור הגמלוני האוחז במצלמה, מקפץ במרחק קבוע מהם,
המנסה לשווא להסתתר מאחורי מיטות שיזוף ושמשיות אקראיות, הפך
להיות להם לצל שני. הוא החליט לשים לזה קץ.
אדי עצר את נשימתו. לרגליו נפרש מרבד חלוקי המים האינסופי אשר
קצף הגלים כיסה וחשף חליפות. הרחש היחיד שנשמע היה התנפצותם של
זרמי המים שהגיעו עד ממש לכפות רגליו. המים הללו, השקופים
כזכוכית תכולה וצוננת, איפשרו לחזות בקרקעית עד הרחק ללב הים.
שם למטה רחשו חיים אילמים אך תוססים באין מפריע, ולהקות של
תושבי המעמקים הנמרצים נעו כגוף אחד הלוך ושוב.
המפרץ המעוגל והסימטרי נתחם סביב סביב ברכס ההרים הגבוהים,
חלקם התנשא עד 1,400 מטר. על פסגתו של אחד מהם, אולי הגבוה מכל
היתר, נעוץ היה בית תפילה מקומי. רוב שעות היממה לא ניתן היה
לראותו כלל שכן העננים כיסו את הפסגה גורדת השחקים. המקומיים
מספרים כי במהלך חודשי החורף הארוכים לא ניתן לצפות כלל בראשי
ההרים והם מכוסים כליל ללא כל הפוגה. רק המטיילים הנועזים,
מיטיבי הלכת, יכולים לצפות בפסגות המושלגות הנסתרות מעין כל.
הניגוד המושלם בין מרחבי התכלת השטוחה לבין המדרונות העצומים
מכוסי היערות הירוקים, נעטף בניחוח המשכר של המליחות המתקתקה.
נדמה היה שגם אם עצמת את עיניך יכולת, באמצעות הריחות בלבד,
לשקף את המחזה המופלא אף מבלי צורך לראותו ממש.
אדי עצר את נשימתו. הנוף סביבו עניין אותו, כמובן, כשלג
דאשתקד. הוא היה מרוכז כל כולו בפלא העולם השמיני שיצא זה עתה
מהמים והתקרב אליו נוטף, זקוף ומתנודד מצד לצד. את הפלא הזה
חצה חוט דק שבדקיקים, יש אומרים שצבעו היה ורוד, ואשר שני
הפלחים מצידיו בלעוהו ולא נודע כי בא אל קירבם. ידיו של אדי,
האוחזות במצלמת הפנטקס הדיגיטלית, רעדו מרוב התרגשות. עוד מעט
קט ויהיה בידיו זכרון נצח מיצירה מופלאה זו של הבריאה. העדשה
הטלסקופית הבטיחה תמונות איכותיות גם ממרחק רב. הוא לחץ על
כפתור נסתר והעדשה התארכה עד לגודל המלא. הוא העביר את כף ידו
המזיעה לאורך העדשה הארוכה, הלוך ושוב, באיטיות חלקלקה, ואז
לפת אותה בעוז בפתאומיות.
אולג ידע שבנות ארצו מגיעות בשני מופעים בלבד: כוסיות צעירות
בלונדיניות זקופות שת, ודודות דמויות מורות לפיזיקה, עשירות
בקפלים ועתירות איפור, המרכיבות משקפיים עבים להפליא. משום מה
לא מתקיים בהן מעמד ביניים. אין תהליך התבגרות כלשהו. בוקר אחד
הן קמות מהשינה ו-פוף! הילק היה לארבה באחת!!!
אולג השיג את קתיה בדיל מצוין. כמעט לא היו קופצים על המציאה,
בעיקר בגלל הגיל המתקדם, 23 שנה. אבל אולג ידע לזהות את
הפוטנציאל בחושיו החדים. איש עסקים ממולח היה, וקריסת חומות
הברזל הפכה אותו במהירות מסחררת לאדם עשיר מאד. אם בעבר ידע
לעשות כמה רובלים מהחלפה מוצלחת של כרטיסי רכבת משומשים, עתה
עשה הון עתק ממסחר בעיי חורבות, מכר וקנה ללא הרף, ונתן ידו גם
בעניינים שהשתיקה יפה להם. תוך שש שנים נעלם
אולג-של-העולם-הישן כלא היה. במקומו הופיע האולג החדש, נמרץ
ושזוף. אולג משופר ומשודרג. עתה הסתובב הלוך ושוב במכנסי
ברמודה וגופיה לבנה, קתיה המופלאה כרוכה על ימינו, מטלטלת את
אגסיה הטבעיים לכאן ולכאן.
הו, אגסים קשים ורכים! בנגיסות רכות נפריך אתכם!
הו, חוט דק מנשוא! מתחפר ונעלם, מתחכך ונלחך!
הו, שמש חזקה! מאדימה עורף וממיסה כתפיים תפוסות!
הו, לחש אדי לעצמו, הם שוב הולכים להזדיין בחדר 821. |