אאוטש. מה פה קורה פה? זו הייתה השאלה הראשונה שעלתה ליונה
לראש...
את הסיפור הבא שמעתי מאבו מחמוד, אותו פגשתי באיזושהי מערה
בגליל התחתון. אבו מחמוד הראה לי כתובת ארוכה מאוד על קיר
המערה בה הוא מתגורר. "עפ"י המסורת, את הכתובת כתב אותו יונה
שחשב שהוא נביא" הוא סיפר לי בעיניים בורקות "אבא שלי סיפר לי
שאבא שלו סיפר לו שאבא שלו סיפר לו שאבא שלו... שהסבתא שלו
שהייתה נינתו החורגת של יונה עזרה ליונה לכתוב את הכתובת על
הקיר" והמשיך להסביר "זו הסיבה שהכתב על הקיר משתנה בכמה
מקומות. יש עוד סיבה לדבר, יונה היה תחת השפעת חומרים
פסיכו-אקטיביים אבל לא משנה..." אמר אבו מחמוד ונשנק קלות
במבוכה...

אני אדלג על הגיגיו של אבו מחמוד ואגש ישר לסיפור כפי שהקריא
לי אותו מן הקיר. או כלשונו: "מן אבו מחמוד צאצאו של יונה, ישר
למחברת שלך..."

"אאוטש. מה פה קורה פה? זו הייתה השאלה הראשונה שעלתה לי לראש.
הסיפור התחיל כשהשתכרתי על סיפונה של האוניה שהייתה אמורה
להביא אותי הישר לנמל עזה ומשם לקזינו ביריחו. את האישורים
מהשלטון הישראלי כבר קבלתי לפני זמן רב לאחר שהתחזיתי למליונר
דרום אמריקאי. השכרות שלי, גרמה לי להשתולל כפי שלא השתוללתי
מעולם. הובאתי לשיחת קיבוץ. אמממ סליחה, שיחת אוניה, ושם הוחלט
ברוב של 97.3% לזרוק אותי למים..."

"...כאן, יש לי חור שחור בזיכרון. אני לא זוכר מה בדיוק קרה לי
ומקהל קוראי אני מבקש מחילה על כך. בכל מקרה, התעוררתי
כשמסביבי ריח מסריח של תערובת קופסאות שימורים לעוסות, בדלי
סיגריות וסרדינים בשמן סויה. כאן עלתה במוחי השאלה ששאלתי
בתחילת הסיפור. לאחר שהתאוששתי מהג'ט לג, קלטתי שאני נמצא בתוך
לוויתן ענקי (בהערכה גסה, משהו כמו הצוללת הרוסית שתטבע עוד
כמה אלפי שנים), כנראה בחלל הבטן."

"לא היה לי יום ולא היה לי לילה. אין לי מושג כמה זמן הייתי
בתוך הלוויתן מה שידוע לי זה שלאחר זמן שעבורי נחשב כנצח (דקה
או שתיים) הקיא אותי הדג אל חופי העיר ננווה".

"אני המצאתי סיפור מגניב על אלוהים, שליחות גורלית וכו'.
התושבים כנראה קנו את הסיפור כי לאחרונה שמעתי מנכדתי שהסיפור
הפך לרב-מכר עולמי בקובץ תחת השם 'תנ"ך' והוא תורגם לעשרות
שפות. נו, מה אני אגיד לכם, עוד מעט גם יגידו שהסיפור על מופע
הפירוטכניקה שהיה בהר סיני, הוא אמיתי..."