ארבל הכרמלי / בל תעקר תאוותה |
בעורף כפר שהאורות בחלונותיו כבר כבה,
מתחת לעץ שצמרתו מחפה
התעלסנו- אנוכי ובת-חטאים אסורה
אשר זכר האל להושיע אביונתה
אשר אבדה לה במיטתה עם בעלה
והנה, בין רגבי אדמה אפורה,
מתגלה סודה; היא נכנעת לתאוותה.
כל העצים מן הסביבה
כבר יודעים סודה
אך שותקים כשותפים לדבר עבירה
ורק ענפיהם זעים קמעה
בקצב הסופה המתחוללת בגופה
של אישה המסרבת להיעקר מתאוות גופה.
03/01/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|