פגשתי אותה בעיירה נידחת,
שש שעות נסיעה מטורנטו שבקנדה.
למרות שזו הפעם הראשונה שלי באזור,
אמרה שהיא מכירה אותי.

תחילה אמרה ממקום אחר ובזמן אחר,
המשיכה ולחשה שמכירה אותי מעולם אחר.
צחקתי במין לגלוג, כאילו, מה הסיפור שלך.
ספרה שעשיתי לה משהו רע, רק שהיא לא זוכרת מה.

עיירה קטנה של חוטבי עצים.
יופי פסטוראלי שלא ניתן לתאר את יופיו.
עיניה הכחולות אמרו הכול,
גופה רקד לצלילי מוסיקת הרקע.
חיבוק אוהב מבט של פעם בחיים
הותירו אותי מנהל דיאלוג עם עצמי.
האם יש חיים לאחר המוות ?

למחרת עזבתי את העיירה מלאת המסתורין.
הכרתי את הדרך החוצה כבן המקום.
עשר שנים אחרי, ועדיין מתפעל מאותה סיטואציה
אליה נקלעתי, והיא לא מחויבת המציאות.