ילדה מבולבלת יושבת בחדר חשוך כשרק ניצוץ הנר מסנוור את
עיניה.
על פניה הבעה חסרת משמעות ובמוחה מתרוצצות מחשבות.
מחשבות על הכל אך עם זאת על כלום...ובעיקר היא חושבת עלייך.
היא חושבת על איך הצלחת לחדור שוב לחייה ולערער לה את המציאות
ואת כל מה שהגיוני.
היא חושבת על כמה טוב שהיה לה איתך ועל כמה שרע.
על כמה שהיא רצתה להמשיך אך לא יכלה כי הפחד מהכאב טישטש לה את
המחשבה.
בתוך כל המחשבות והזיכרונות לפתע מתעוררות אצלה תקוות.
היא מקווה שאולי עכשיו השתנית, שאולי הפעם באמת יהיה לך אכפת
ממנה ושאולי תאהב אותה בדיוק כמו או לפחות כמעט כמו שהיא אהבה
או אולי אוהבת אותך.
היא מקווה שכל הפנטזיות שרקמה לה בלב במשך כל תקופת הלבד הזאת
יתגשמו ויהפכו למציאות, היא מקווה שאולי אתה תהפוך למציאות -
לא עוד חלום לא מושג, לא עוד מחשבה מתפוררת בראשה.
היא מקווה שתוכל לתת לך לקרוא את המכתבים שכתבה בשבילך כדי
שאולי תבין מה היית בשבילה ומה היא עוד רוצה שתהייה.
היא מקווה שאתה יושב לך בחדרך המקסים והחשוך שעליו כתבה וחשבה
כל כך הרבה, וחושב בדיוק את אותם הדברים שעליהם היא חושבת.
היא מקווה שכשתיפגשו הכל יחזור להיות כמו שהיה אבל הרבה יותר
טוב.
היא מקווה שאם כל תקוותיה לא יתממשו היא תצליח לשכוח אותך,
להתנתק ממך, לשים אותך מאחוריה ולהיזכר בך רק ברגעים שמחים של
נוסטלגיה.

ילדה מבולבלת יושבת בחדר חשוך שוקעת במחשבות, בתקוות ובגעגועים
וכותבת לך לאור הנר.