שור זו חיה ממש משונה, מעבר לעובדה שהיא כבדת בשר וקשת תנועה
היא נוהגת להסתער בכל הכוח על שום דבר, ללא כל תכנון מוקדם
ומבלי לקחת בחשבון את תוצאות מעשיה, השור ממהר אחרי מזלו ללא
כל כיוון מוגדר ומבלי כל כוונת רווח. אולי בגלל זה נבחר השור
לסמל של שוק המניות המתעורר, אנשים רצו שהמניות שלהם ירוצו
כלפי מעלה במלוא הכוח ויעשו רווחים קלים מבלי שהם יצטרכו לעבוד
עבור הרווחים הללו.
כדי לפצות על טיפשותו של השור שלא לומר מזגו החם, חשב מי שחשב
שלערוך תערוכה של שוורים ולהלביש אותם בכל מיני בגדים יפים
ובפוזות מתחכמות זה יהיה רעיון מצוין, בדרך שאותה איני יודע
וכנראה גם לא אדע הגיעה התערוכה הזו לשדרות רוטשילד.
והנה, פתאום הסתבר ששוורים הם אטרקציה גם כשהם תופסים עשרים
אחוז משטחה של השדרה שגם כך צפופה מדי, בשעות הערב הקרירות
החלו אנשים להתקבץ מסביבם ולשרוק שריקות התפעלות לנוכח האומנות
הנשגבת שהגיעה עד פתח ביתם.
והשוורים - הם היו מאוד גאים בהתעניינות העצומה שהם יצרו
סביבם, אמנם לחלק מהם היה קצת קר בבגדים המוזרים שלהם, בעיקר
לאלו שלא הלבישו אותם כהלכה, אני מניח שהשוורים לא אהבו את
הרעיון ששמו אותם באמצע השדרה הפתוחה דווקא בחורף ובגשם. מצד
שני, שור שמקבלים במתנה - לא בודקים את שיניו, והמתנה ששמה:
'תשומת לב ציבורית' הייתה כל כך נפלאה שלשוורים ממש לא היה על
מה להתלונן.
בימים הראשונים של התערוכה התעורר ויכוח בין השוורים על מיקומם
בשדרה. כל אחד מהם ידע לשבח את המעלות הנשגבות של קטע השדרה
שבו הוא ניצב, היו שהזכירו כי החלק התחתון הוא החלק שבו התרחשו
כל האירועים החשובים של המדינה שבדרך, היו שציינו את הבתים
העתיקים והיפים שניצבו בחלק התחתון של השדרה, לעומתם, אלו
שמוקמו בחלקה העליון של השדרה ידעו לדקלם בגאווה כי תל אביב
היא עיר הידועה ברחבי העולם באומנות הבאוהאוס שלה וכי כבוד
גדול נפל בחלקם להצטלם יחד עם הבניינים משני צדי השדרה במצלמות
של תיירים שבאו לראות את נפלאות הארכיטקטורה של תל אביב.
בהדרגה החלו השוורים לתהות האם הייתה יד מכוונת בהצבתם או שמא
זה היה מקרי בהחלט, כל שור תהה בינו לבינו האם לבגדיו ולתנוחה
שבה הציבו אותו היה חלק בהחלטה באיזה קטע של השדרה הוא יוצב.
הויכוחים שהתעוררו בין השוורים בנושא היו מרים וארוכים ונמשכו
לתוך השעות הקטנות של הלילה.
כשהחלו לרדת גשמים בתל אביב, הפך מצב הרוח השוורי למדוכדך
קמעא, עכשיו היה ממש קר ולשוורים לא היו מטריות, הם נאלצו
לספוג את זרזיפי הגשם במשך שעות ארוכות, מי מהם שהיה להם מזל
הוצבו מתחת עצים והאחרים שהוצבו במרכז השדרה לא ידעו נפשם מרוב
לחות וצער וקיוו שיום יבוא ויחזרו אל המחסן המוגן, יום שכזה לא
נראה באופק ואיש לא ידע לומר להם עד מתי יוצבו בשדרה.
מספר עוברי אורח שהתעניינו במצב המדוכדך אליו נקלעו השוורים
ידעו לספר כי כבר היו תערוכות בשדרה, לפני כמה שנים הוצפה
השדרה בפינגווינים, אלו חיות אופטימיות שגשם וקור לא מפריע להם
ולכן הם יכולים לספוג את מזג האוויר הסגרירי, אלא מאי - נראה
שאת הפינגווינים הציבו דווקא בקיץ, ואחדים מהם היו מתעלפים
מחום אילולא היו עשויים מפלסטיק ופיברגלס.
כשחזרה השמש החורפית של תל אביב השתפר מצב הרוח פלאים, שוב
החלו הלילות העליזים של השוורים, השדרות התמלאו שוב מוסיקה של
נגני רחוב והמולת אנשים שעברו בשדרה, הביטו בשוורים ושתו כוסות
קפה בספלים קטנים ומהבילים. אף שור לא זכר את הדכדוך של ימי
הסגריר הכל נראה עכשיו מאוד אופטימי וימים ורודים צפויים היו
לשוורים.
יום אחד הופיעו שתי משאיות ופועלים בסרבלים כחולים פשטו על
השדרה, אספו את כל השוורים והחזירו אותם למחסן. השוורים היו
בהלם מהשינוי הפתאומי שחל במצבם ולא הצליחו אפילו להתנגד
לפינוי. מספר שוורים הציעו אולי התנגדות פאסיבית או מחאה
ציבורית, חלקם אפילו חשבו שלחסום את השדרה באמצעות צמיגים
בוערים יהיה דבר מאוד מועיל, אבל עד שהצליחו השוורים לגבש
החלטה כיצד לפעול הם כבר היו בתוך המשאית בדרך למחסן.
כך הקיץ על תל אביב יום חדש ללא שוורים, היו מספר עוברי אורח
שמאוד הצטערו וחשבו שתערוכה שכזו צריכה להיות מוצגת באופן
קבוע, אחרים הזכירו את העובדה שהשוורים תפסו מקום רב בשדרה
וגרמו להתקהלויות של תיירים, שהפכה את השדרה למקום רועש ולא
נעים. רוב האנשים פשוט המשיכו בדרכם טרודים בעיסוקיהם ותוך
שעות מעטות שכחו שהיו שוורים בשדרה.
מוסר השכל: אם אתה שור, כדאי מאוד שתמנע מלחפש תשומת לב
ציבורית, תדאג שיהיה לך גג מעל הראש, ולעולם אל תגור בתוך
מחסן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.