מווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווותק!
הוא תמיד קורא לי ככה. הכוונה לתמיד היא כשהוא צריך ממני
משהו.
הוא לא מודע לזה שכבר עליתי עליו. שאני יודעת את מטרת
ההתחנפויות שלו - זיון, מציצה או דברים שכאלה.
חבל שהוא לא יודע שהוא יקבל את ההטבות האלה גם בלי התחנפויות.

אבל המותק הארוך האחרון הבהיל אותי במיוחד. הרי הוא יודע שאני
לא יכולה לתת לו כלום עכשיו.
איך הוא בכלל יוכל לבקש ממני משהו?
איך הוא יכול להבהיל אותי כך? והרי לא יתכן, לא יתכן, תמיד
למותק הארוך שלו יש אותה מטרה. הרי אני מכירה אותו כל כך הרבה
שנים, מגיל 14 כבר הספקתי ללמוד כל פסיק ופסיק באופי שלו.
אבל זה לא הגיוני שבמצב שלו הוא ידרוש ממני זיון.
הוא יודע שאני לא יכולה לסרב לו. שאני כרוכה אחריו בכח מיוחד,
מחוברת אליו בצורה בלתי ניתנת להפרדה.
מעולם לא סירבתי לו. מעולם, חוץ מפעם אחת.
הפעם ההיא בה ביקש ממני לבוא איתו.
לבוא אחריו למטה. ואני סרבתי.
הוא מעולם לא האמין שדבר כזה יקרה. היה לו די ברור שברגע שהוא
ילך, אני לא אעמוד בפיתוי ואבוא אליו.
אבל לא נכנעתי. פעם אחת בחיים.
והנה עכשיו הוא קורא לי. גם במדורי הגיהנום הוא לא שכח אותי.
ולי ברור שהוא לא קורא לי בשביל זיון. הוא קורה לי במותק הארוך
שלו כדי להזכיר לי אותו.
הוא מצא אותי. הוא מעולם לא האמין שהסירוב שלי היה אמיתי.
הוא צדק.
אני לא מסוגלת לסרב לו. לא באמת.
ובטח שלא להשאיר אותו לבד במדורי הגיהנום, למרות שאני די בטוחה
שהוא והשטן כבר נעשו חברים טובים.
אז אני לא אנטוש אותו. אני באה אליו. הרי אנחנו בלתי נפרדים.