תמיד כשאני מבואסת ובא לי לקפוץ מאיזה בניין גבוה ולהתאבד, אני
מחפשת את המלאך שלי.
המלאך שלי, תפקידו הוא להוציא אותי מהברוך. תמיד הוא עושה זאת
בהצלחה, מעודד אותי בגדול.
לפעמים החיפושים אורכים חמש דקות. לפעמים כמה ימים או שבועות.
אבל תמיד הוא נמצא.
לפעמים עמוק בתוכי. לפעמים כחברה טובה או סתם מכר. לפעמים
בדמות ידיד או אפילו אדם זר. לפעמים, בצורה לא צפויה, הוא
מתחבא בלב של איזה חברה לא ממש קרובה. לפעמים הוא מישהו
מהאייסיקיו, ולפעמים בכלל מופיע בתור איזה ארוע.
מדי פעם הוא בא כשיר מרגיע, או איזה דמיון שחולף לי בראש.
ולפעמים הוא מקום - כמו הים.
לפעמים הוא שוכן מספר פעמים בלב אותו אדם, ולפעמים מפתיע במעבר
חד ומסוכן.
מעודד אותי בעזרת שיחה על הבעיה, או על הא ודא, לפעמים בעזרת
אכפתיות כלפי, או איזה מעשה נחמד.

ומה שהכי מיוחד במלאך שלי זה שהוא תמיד מצליח להפתיע אותי. אף
פעם אינו נמצא איפה שאני מצפה.

אבל זה לא חשוב כלל.
העיקר שהוא נמצא.