היא רכה יותר,
ואמיתית יותר,
ובאה ממקום לגמרי אחר.
מקום של קרבה אמיתית,
של רצון להראות
אהבה טהורה.

ישבנו שתינו, אחת מול השניה,
העצב מהול בדמעה.
אני בכיתי
והיא חייכה.

היינו מאוד קרובות,
ראשי נשען על כתפה
והיא מחבקת אותי בשתי ידיה.
לאט לאט השפתיים התקרבו,
הראש הוטה קצת במלוכסן,
הלחיים התחככו,
העולם עצר.

ופתאום התרחקתי,
והכרתי באמת המרה -
אני עומדת לנשק בחורה.
המחשבה התהפכה לי קצת בראש,
ופתאום החלטתי להפסיק
לחשוש,
לפחד,
לברוח.

אז הפקרתי את עצמי
בידיה.
היא לקחה אותי בשתיהן,
התקרבה,
ונישקה.

זאת הייתה כמעט
כמו כל נשיקה.

רק אח"כ...
אחר כך הייתה מעין שתיקה מביכה.