יש לה ידיים מחוספסות ומיובלות. הציפורניים קצרות, כמעט לא
רואים לבן בקצותיהן. העור סביבן קשה ויבש. הכף מחורצת וכהה.
וקשה.
כשהיא מביטה בידיה היא רואה שנים של עבודה קשה. היא רואה מאמץ
להשאר במשחק. היא רואה את הספרים שלא כתבה. את הריקמה שלא
רקמה. את קלידי הפסנתר שלא נגעה בהם. היא רואה את הצמות שלא
קלעה.
היא רואה את החלום שלה שנשבר לרסיסים מזמן. החריצים האלה אינם
ממסמרים, מאדמה קשה בחורף, מכלי המטבח. החריצים האלה נוצרו
משברי החלום. כל פיסת חלום נושן חרצה בידה עוד קו, ובלבה עוד
כאב.