לחן,

שהצירים שתעבור לראשונה יהיו עם אשתך,
שהכדורים הראשונים שתחזיק יהיו לבדיחה, ואבא יצעק- זה לא
בשבילך. שתדע שיש אותם בארון התרופות, שלא תדע לומר תרופות
בשפות כובשות.
שאם תתקל אי פעם ברחוב- זו תהיה בחורה עם שיער צהוב.
שאיקס תהיה רק אות לטינית, שלעשות מה שבא לך תהיה התנהגות
לגיטימית.
שהמונחים "לשבור" ו"שמירה" כלל לא יתחברו, שבגלל סירוב פקודה
אותך לא ייכלאו.
שתיק תרגיל יהיה איזה מונח בכדורסל, שאם יפגע בך תרמיל הוא לא
יהיה חם כלל.
שכשתגיע לגיל עשרים לא תלבש כובעים זוהרים, שהנחת מתכת על החזה
לא תעשה אותך יותר שווה. שתפלוט- רק במיטה עם חברה, שתסתער, רק
על אישתך.
שמחסום יהיה רק בשפה, ויהלום- הרי זו אבן, לא יחידה.
שהיחידה תהא מיוחדת, בלונדינית ואוהבת;
שמילואים יהיו בתוך כרובית או קישואים, שהחיים יהיו הרבה יותר
פשוטים.

כשתסע בספארי תראה חיות ולא דלתות משוריינות; שתדריך ותחקיר
יהיו תוכניות טלוויזיה מעניינות. שתדריך ותחכים בתנועת נוער
בפעולות חשובות.
שלבנה לא תזרק מהגגות, או תפוצץ דלתות, שתהווה חלק מביתך, שתגן
על משפחתך.
כשתאכל רימונים זה לא יהיה סרט רע, אלא גרעינים אדומים שינעמו
לחיכך.
כשתקפיץ גופה- כל הבנות יביטו בהערצה.
שמילה כמו שכול תהא מחוץ ללקסיקון, שהפחד (היחיד שתרגיש) יהיה
באוירון.
שתהיה בצבא- מלא באהבה, ללא שנאת חינם, תעריך אדם באשר הוא
אדם.
כל הזמן תחשוב על הטוב ועל הרע ועל מה שבינהם- וכמה קשה להיות
אדם ולהלחם.

אז אם השלום הוא עוד לא מציאות, אם החלום עוד רטוב מדמעות
ואלימות:
תזכור שהנך אחד משני בניו של אדם- ותחליט איך אתה רוצה לבנות
מכאן את העולם.