מצאתי את עצמי בוהה בחושך ששרר מבעד לחלון.
הסתובבתי אל השידה, והרמתי את האקדח שהיה מונח עליה. כבר חודש
שלא היה בשימוש.
שפשפתי אותו כדי לנקות קצת את האבק. פירקתי את המחסנית,
והוצאתי את הכדורים. "עדיין כדור אחד חסר. לא נורא" הרכבתי
אותו מחדש ותחבתי אותו לג'ינס.
פתאום נהיה לי קר. תפסתי את המעיל, ועמדתי לצאת. אבא שלי תפס
אותי ביד.
"בלי פאשלות", הוא אמר לי, והעביר לי קונדום, כמו סוחר סמים
שמעביר חלוקה.
הסתכלתי עליו במבט עקום, וניסיתי לחדור מבעד לשחור שבעיניו ,
ותהיתי אם הוא מעביר את הזמן בלשחק בלגו.
יצאתי מהדלת בלי להגיד שלום. נראה לי שמאז שאמא מתה הוא התחרפן
לגמרי.
בהתחלה הלכתי רק מתוך כוונה להתרחק כמה שיותר מהבית, אבל אחרי
כמה דקות קלטתי בדיוק לאן אני הולך. בדרך עברתי ליד קבצן ששכב
על השביל, ולידו היה שלט, "מלך המשיח חי. תתרמו לי את כספכם
ותחיו לנצח". נראה לי שהייתי נותן לו קצת כסף, אם לא היה כותב
שאחייה לנצח. הפסד שלו.
עצרתי מול שלט גדול ומפואר מנורות ניאון בשלל צבעים. "התמכרות
לפנטזיה".
פנטזיה היה המועדון הטוב ביותר בעיר. כל מי שהיה ער היה שם. אף
פעם לא משעמם בפנטזיה, ובעיקר בשולחן חמש.
נכנסתי פנימה בלי לשלם. פרוטקציה.
ראיתי את כולם כבר בשולחן חמש. ניגשתי להגיד שלום. היה מאוחר
מדי. פספסתי את ה"הארוחה האחרונה" בשלוש דקות וחצי. כולם כבר
היו על הרצפה. חצי עם חיוך, חצי עם הבעה של פחד.לא היה לי הרבה
מה לעשות. חיפשתי את הכפית כדי להצטרף, אבל מצאתי רק כמה
גפרורים שרופים, וקצת שאריות. ידעתי ששכחתי משהו בבית.
אחד מהם הרים את עצמו לשניה, ומיד נפל לי על הרגל. הבאתי לו
בעיטה של זעם בכל הכוח, אבל הוא המשיך לחייך. גם אני רציתי
לחייך.
הפנתי את הגב לשולחן חמש, ונשענתי על אחד העמודים ליד. הסתכלתי
על כל האנשים שלא רקדו. חשבתי לעצמי אם יש בן אדם אחד כאן שלא
היה צריך לסמם את עצמו כדי לשמוע את המוסיקה. משום מה הטלתי
ספק בכך.
בשלב מסוים המוסיקה עלתה לי על העצבים. בדרך כלל לא הייתי שם
לב בכלל למוסיקה. בשעה כזו היתי עסוק בשאלה החשובה למה יש
פילים באמצע רחבת הריקודים.
יצאתי משם.
משום מה כשאתה פיכח ונקי ב- 3 בבוקר אתה מתחיל לחפש משמעות. זה
דבר מאוד מסוכן, מפני שהממצאים שלך לרוב לא יהיו משמחים כל
כך.
ישבתי על המדרכה מחוץ למועדון. נמלה שחורה טיפסה לי על היד.
העפתי בה מכה רצינית, אבל במקום למות היא נשכה אותי נשיכה
רצינית על היד. פתאום כל התסכול שהדחקתי פרץ החוצה.

אתמול בבוקר מצאו אותי על חוף הים. שמעתי שהאשה שמצאה אותי
בדיוק היתה באמצע הג'וגינג. היא צעקה כל כך חזק שאיבדה שיווי
משקל, וכשבאו לקחת אותי, ומצאו אותה שוכבת על האדמה מדממת,
נבהלו כי חשבו שיצטרכו למלא עכשיו כפול טפסים, והם לא יוכלו
לחזור הביתה לאשה שבמילא כבר יודעת שהם בוגדים, ושתרוץ כמו
"ניירת" לא יעזור להם. הם נרגעו קצת אחרי שהיא התעוררה.
זעם, תסכול וכעס הם שלושה מרכיבים מאוד מסוכנים מחוץ למועדון
לילה בשלוש בבוקר.
אם הייתי בוחר לפרק אותם באמצע סלון מפואר של איזה פסיכולוג
שעולה 300 ש"ח לשעה, אולי לא היה לי על מה לדבר כרגע, מצד שני,
כמו שאני מכיר את עצמי בטח הייתי לוקח גם אותו.
חסר משהו בעולם.
עכשיו חסרים גם שני כדורים.